סיפור ברכה לשנה החדשה

הפעם לא עשינו ''מסלולים'' , לא פסענו נמרצות , כאשר המראות הירוקים חולפים מצדדינו . מצאנו לנו חלקת חורש קטנה ונשארנו בה. אמנון מצא דוכן להניח את סידור התפילה עליו , סלע גבוה ונאה . ואני התישבתי על סלע גבוה, אח''כ נמוך יותר, אח''כ ... תוך זמן קצר מצאתי עצמי מונחת על מצע עלים , על האדמה . הפעמים היחידות בהן איני מרגישה נזקקת לכסא - בריאות ... או שרפרף לרגליים ,הן כשאני על האדמה . האדמה , מעצם מהותה , אימהותה , נותנת תמיכה מופלאה ומלאה , שאין כמותה ! שקעתי לתוך הספר ''ברכות סבי'' .

בהזדמנות זו אני מודה לשירית הופמן , שהמליצה עליו בחמימות מעל דפי העיתון ''באופן טבעי''. בזכותה הגעתי אל הספר ואל ברכותיו. הספר לא שייך לז'אנר העידן החדש , גם לא לז'אנר הרומנים של העידן הישן , מהספרים הנדירים שאינם נצרכים לשום ז'אנר . מדוייק לעצמו ובעל עוצמה ושלם מכח עצמו . לכו , עוד היום וקנו לכם אותו כמתנה מרפאה , שערכה לא יסולא במילים ובפז... !

פתאום קל היה לשנינו , לנהל שיחה פשוטה ואמיתית . לרצות כל-כך להגיד תודה לקב''ה על כל החסד שגמל איתנו מאז הגיענו למעלות ,והיוולדנו בשנית ... כאן . בחורש הבהיר קל היה , לבעלי ולי , להתמלא עד גדותינו, בתודעת הקירבה , המרגיעה והניצחית , הקיימת בין נשמותינו השתיים .

בדרך חזרה הביתה , ראיתי בניין משותף שבחצרו עץ תפוחים טבעי , לא מרוסס. ניכר שאף אחד לא ער לתפוחים יפהפיים אלו, שנופלים על הקרקע , מתגלגלים לפארק ומיד , כצפוי , נפגמים ונרקבים. הרהרתי: כל דבר שיהודי רואה , יש בו לימוד עבורו , ביחסיו עם הבריאה והבורא .

מיד קלטתי את המסר המגיע מן הנשמה: חיינו אפופים ברכות , תלויות ועומדות ... ברכות , שהותאמו לנו , ו''ירדו'' לבוסתננו בהשגחה פרטית כל-כך ומדויקת . האם נרצה , מה שאין לנו ? נקל ראש במה שיש לנו ?

או - הניקח , הנקבל אותן , ונתחלק בהן .

כשפסענו דרך הבוסתן שלנו , ידעתי שאני מסוגלת ובשלה היום , לקבל את ברכת הגפן ,עד הסוף. לממש רעיון ,שכבר נולד מזמן , ולהכין לקידוש של שבת , מיץ ענבים טרי - ואורגני, מבוסתננו! כשבחרתי את האשכולות הסגלגלים כהים, לא התאפקתי וגיליתי להם בסוד... שהם עתידים לעלות לרמות גבוהות של קדושה הפעם , ולככב ב''קידוש'' , הפותח לנו היכלות של שמחה בשבת. כששחו בדלי של מים-חיים ועברו תחת עיניי וידיי ''בקרת איכות קפדנית'', היה זה כאילו טבלו ב''מקווה'' טהרה , לפני שבת . הענבים ''הושיבו'' אותי לעשרים דקות , כדי לטפל בהם, כאשר העשיה המבורכת משקיטה את לבבי . חשה כעין מוסיקה פנימית נמשכת של עליצות בעשייה. כשטחנתי אותם ,סוף סוף , במעבד מזון, כשעה לפני הדלקת הנרות , וראיתי את הצבע , העז והמרנין , בו הולך ונצבע הנוזל המופלא, שישמש על שולחן שבתנו כנוזל מאחד ומקרב , ממיס מחסומים ומושך גשם ברכות על ראשינו ועל כל עם ישראל ... היה זה שיא ההתפעמות ... והכרה בעושר שמיציתי . הטעימה על הלשון, משכה מפי ברכת ''שהחיינו'' ארוכה ונרגשת . איזו חיות זכה וראשונית בטעם - אפילו לא שערתי .

כעת ,שנזכה להכיל את הברכה, ולהבנות ממנה !

היום בבוקר אמנון אמר ''צריך ברכה חדשה לתשס''ד... '' ומיד גילגל החוצה: ''תהא שנת סוף - דלות !''. הוקסמתי והרהרתי בכך מיד . בשנה שעברה ברכנו '' תהא שנת סוף גלות ! '' ונראה , שבשביל לקצר ולקצץ בגלות הפרטית והכללית , באמת יש לבער את הדלות מתוכנו . הברכות המותאמות לנו , סובבות , מתמידות וחרוצות ... מסביב לראשינו .

נרצה בהן ! נעריכן, ו''נשתה'' אותן, בגביע שיצרנו, בקדושה, לעומק חיינו.

תהא שנת סוף דלות ! סוף דאגה וסוף דיכדוך !

תהא שנת סיעתא דשמיא (סיוע משמיים),

לכל אחד ולכל משפחה וקהילה בעם ישראל !

חיבור תמים, שמח ופשוט, להשגחה פרטית, לאלוקות .

כך אכן תהיה ! א מ ן !!!

בברכה לבבית,