חוגגים את מתיקותה של פנימיות התורה

על דרך הפשט, ניכר, ששמו של יעקב הוחלף לישראל, כי ניצח את המלאך, שנאבק בו.(מלשון שררה = הפעלת כח). תורת החסידות, אשר מעניקה את הממד הפנימי והמאיר, לפרשנות התורה, מלמדת אותנו, שהמושגים ''יעקב'' ו''ישראל'' מסמלים שתי דרגות בהתפתחות.

השם יעקב מסמל מדרגת עבד. ואילו השם ישראל מסמל מדרגת בן. כשמערכת היחסים בין עם ישראל לקב''ה, היא כיחסים שבין עבד לאדון (זמנים, בהם עם ישראל ממלא את צוויי התורה מתוך הכרח בלבד). הוא מכונה ''יעקב עבדי''. ''ועתה שמע יעקב עבדי'' ישעי''ה, מ''ד, א'.

וכשמערכת היחסים, בין עם-ישראל לקב''ה, היא כיחסים שבין בן לאב (זמנים, בהם מתגלה בעמנו היכולת לקי'ים את ציווי'י ה', בשמחה ומתוך קרבה, עונג וחיות). אזי, הוא מכונה ''ישראל בני''.ככתוב: ''בני בכורי ישראל'' שמות, ד', כ''ב.

מדוע, גם לאחר שקיבל את השם ''ישראל'', ממשיך יעקב אבינו להקרא ''יעקב''? כי אפילו שדרגת ''ישראל'' נעלית יותר, עדי'ין יש צורך בדרגת ''יעקב'', כדי להגיע אליה! שנשאף ונזכה לעשות כל דבר בקדושה ומתוך שמחה ועונג, בלי לשכוח, ששלב העשי'ה המסורה והעיקבית (השם ''יעקב'' מסמל, בין השאר, כח התמדה ועקביות). מתוך קבלת-עול, הוא שלב הכרחי, בדרך למדרגה זו.

(מעובד מתוך ''שולחן שבת'' לקט רעיונות מאוצר שיחותיו של הרבי מליובאוויטש, חומש בראשית, עמ’ 226-227.הרעיון מבוסס על : ליקוטי שיחות, כרך ג', עמ’ 795 ).

נשמה, חדשה לגמרי, יורדת לעולם ...

חודש כסלו, נקרא גם ''חודש הגאולה''. יש בו ימי-סגולה, המאירים את נפשנו בחודש כסלו, עוד לפני... הדלקת נר ראשון של חנוכה. ביניהם:

ט' כסלו- יום ההולדת ויום ההסתלקות של האדמו''ר האמצעי, רבי דובער, המנהיג השני בשושלת חב''ד. (ימי הסתלקות -''הילולא'', הם ימי סגולה ושמחה, לשאיבת כח ולהתקשרות רוחנית עם נשמה של צדיק).

י' כסלו- יום השחרור מהמעצר הרוסי של האדמו''ר האמצעי, רבי דובער.

י''ד כסלו- חתונת הרבי מליובאוויטש עם הרבנית הצדקת, בת אדמו''ר הרי''צ, חי'ה מושקא. אשת חיל ומופת, בעוצמתה הפנימית ובצניעותה.

י''ט כסלו- הסתלקות המגיד ממזעריטש, מורו ורבו של אדמו''ר הזקן. אך התאריכים החשובים ביותר בחודש כסלו, אשר מחדירים עוז ותעצומות נפש בעמנו , הם י''ט-כ' כסלו, ימי שחרורו של האדמו''ר הזקן, האדמו''ר הראשון בשושלת חב''ד, ממאסרו הקשה בכלא פטרבורג. (ונוסף עליהם, יום כ''ז בכסלו, ג' חנוכה, יום שחרורו ממאסרו השני) .

ימים אלה, בהם נתברר והוכרז ע''י ממשלת רוסי'ה שאין בתורת החסידות והנהגותיה סתירה או סיכון למדינה, מסמלים חירות לנפשנו בכל הדורות, לחגוג את תורת החסידות שהעניק לנו הבעל שם-טוב, יחד עם הזכות, ללמוד בגלוי ובשמחה, רזים טהורים אלה, הנמצאים בעומק התורה.

מספר האדמו''ר הזקן, כיצד קרא פרקי-תהלים בכלאו, באמונה מלאה, שיש משמעות לכל יום של ''גלות'' בכלא, ושמועד שחרורו קרב, ובדיוק ברגע שהגיע לפסוק ''...פדה בשלום נפשי'', הודיעוהו על זיכויו בדין.

האדמו''ר הרש''ב הכריז על יום זה כ''ראש השנה לחסידות'': ''תתאספו בי"ט בכסלו... ותשמחו בשמחת החג...ועלינו להעיר לבבנו ביום הזה... באמיתות נקודת לבבנו, שיאיר נפשנו, באור פנימיות תורתו יתברך..."

''ראש השנה לחסידות''הוא גם הזמן, בו מתחילה מחדש, הקריאה היומית בספר ה''תניא'', שכתב האדמו''ר הזקן (על ספר התניא, ראו גיליון מס' 5, באתר האינטרנט). האדמו''ר הזקן, מי'יסד חסידות חב''ד, ותלמידו של ה''מגיד ממזעריטש'', נולד בח''י אלול שנת קה''ת. מי שברך וניבא את הולדתו הי'ה הבעש''ט הקדוש. והוא שהכריז ביום הלידה: ''ביום הרביעי ניתלו המאורות. .ביום רביעי זה ירדה נשמה חדשה לעולם, שתאיר את העולם בתורת הנגלה והחסידות, ותהי'ה לה מסירות נפש על דרך החסידות, ותצליח עד ביאת המשיח !''


	חסידות ומרפא- על כוחם המרפא, של מאמרי-חסידות בכלל, ושל מאמרי-החסידות של אדמו''ר הזקן, בפרט.

כל דבר, שמעורר את נשמתנו האלוקית,
מעודד הזרמה של כוחות מרפא פנימיים, לנפש ולגוף.
לפנינו סיפור קטן, הממחיש זאת היטב:

מדוע זרק בנו של רבנו הזקן, חגורה על אחותו ?

מספרים, על רבי דובער, בנו של אדה''ז, שיותר מכל דבר, אהב להאזין למאמרי החסידות של אביו. מזמן לידתו, הי'ה חלוש בליבו ובריאותיו, ומה שמילא אותו כוחות חי'ים, בכל פעם מחדש, הי'ה שמיעת חסידות. כשהי'ה ילד, ולא הורשה להיות נוכח בשעת אמירת מאמר, נהג פשוט להתחבא במקום כלשהו בחדר, ובלבד שלא יפסיד את הנאמר. פעם אחת הפציר באחותו, הרבנית פרידקא, שהיתה חולה, לבקש מאביהם להגיד לה ''כרפואה'' מאמר חסידות, על בגדי הכהן הגדול, ו... התחבא בארון הבגדים. כשהגיע אדה''ז לבקר את בתו, ונענה לבקשתה, הי'ה הנער בערל מאזין בריכוז רב, מתוך הארון, עד שגילה לחוסר שביעות רצונו, שאביו לא הזכיר את העני'ינים הקשורים ב א ב נ ט . בפרץ שובבות, החליט להשליך חגורה שהיתה תלויה בארון, לעבר אחותו, בתקוה שהיא תיזכר לשאול את אבא על האבנט, ובתקוה שאביו לא יבחין בדבר. האב, שכמובן הבחין, ''שלף'' את בנו מן הארון, וכעס מאד. הוא ציווה לאסור עליו לשמוע את מאמר-החסידות, שיאמר בבית-מדרשו, בשבת הקרובה. העונש הי'ה כל-כך ''קולע'' , עד כי הנער חלה אנושות, ואפילו רופאיו, לא יכלו להקימו מחליו. אז ביקשה אימו, אשת אדה''ז, הרבנית שטערנא, מן האב, שיכנס לחדר ''לרפא'' במאמר-חסידות את הילד. וכך הי'ה. אדה''ז נכנס לחדרו והחל באמירת מאמר ארוך מאד, אשר לכשסי'ימו, כבר הי'ה הנער מסוגל לעמוד שוב על רגליו.

(מעובד מתוך ''101 סיפורים ראשונים לילד החסידי'' עמ’ 62-71)

לקט - סיפורים ע ל ה אדמו''ר הזקן

כל השאלות מתבטלות ...

אחד ממפורסמי החסידים, רבי פסח, נהג לומר, שכל השנה הוא אוסף שאלות, לשאול את האדמו''ר הזקן בעני'יני חסידות. והנה, בכל פעם כשהוא נמצא בחדר בשעת היחידות עם הרבי, הוא מגלה... שהכל כבר נהיר וברור לו, מבלי ששאל. (עמ’ 305)

מה מערבבים בדיו?

רבנו הזקן, נהג להשתמש בשירותי הכתיבה של סופר אחד בלבד, רבי ראובן מיאנוביץ'. פעם אחת אמרו לו, שרבי ראובן, מערבב דבר-מה בדיו שלו, כדי שהכתיבה שלו תבהיק. מיד ענה:

אכן, מערבב הוא דבר-מה בדיו, והדבר הוא... יראת שמי'ים ! (עמ’ 302)

אמון מוחלט.

אחד מחסידיו הקרובים של אדה''ז אמר פעם באחת ההתועדויות : אילו הי'ה רבנו הזקן מצווה עלינו ללכת באש, הי'ינו הולכים. ולא רק כדי להנצל מדבר-מה, אלא, פשוטו כמשמעו, כדי להשרף... (עמ’ 295)

נשמות של צדיקים.

אחד מחסידי אדה''ז נתחבה לו עצם בגרונו, כשאכל דג.

הגיב על כך רבנו הזקן: נשמות של צדיקים ... צריכים לדעת איך לאכול אותן ! (עמ’ 269)

פשוט, פשוט, פשוט ...

מספרים, שלפני שנרדם, היה האדה''ז, בכל לילה, קורא : פשוט, פשוט, פשוט, פשוט ... בלי להפסיק, עד שהי'ה נרדם. (עמ’ 265)

על הכנת אוכל כנגינת ניגון . . .

בתקופה, שבה נתון הי'ה האדמו''ר הזקן להלשנה המרה, טרם מאסרו בחוה''מ סוכות, החליט והודיע, שגם אם יבואו לאסור אותו, יקבל את הכל לטובה. הניגון הידוע ביותר, שחיבר האדמו''ר הזקן הוא ''א-לי אתה ואודך , אלוקי'י, ארוממך ! '' (מתוך ספר תהלים).

זהו ניגון התעלות. ניגון, שמרומם את הנפש, יותר ויותר, בכל פעם ששרים אותו.

ניתן לחי'יג לתוכניות ''נחי'יג ונשמע'' במספר הטלפון: 089493770, וב''תפריט ניגונים'' בחלק ''הניגונים המכוונים של אדמו''רי חב''ד'', להאזין לביצוע מרגש של ניגון זה.

ניגון – הינו צורת תקשורת, המחברת בין הממדים: גוף, נפש, נשמה.

גוף- בהיותו מופק באמצעות הגוף, נפש- בהיותו נביעה וערוץ למעיין רגשות, העולה מלבבנו, ונשמה- בהיות הניגון, ה''חוט'' או הצינור, המקשר ברצף אחד, את הגוף והנפש, עם הישות הזכה והעדינה שהיא נשמת אלוקים שבנו.

אפילו כשאנחנו מכינים ''סלט פשוט'', נוכל להתיחס לתהליך, כאל נגינת ניגון.

נשמת-אלוקים שבקרבנו, מבקשת כתפילה, להזין את הגוף והנפש. נפשנו, מזרימה חיות, התלהבות, השתוקקות, יצירתיות, סקרנות והנאה, בתהליך היצירה של המזון. וגופנו, מבצע בגשמיות, את כל הפעולות הנדרשות, בהתאם להנחיה העולה מן הנפש והנשמה.

לכבוד שבת-קודש, לכבוד מתיקותה של פנימיות התורה, בהוקרה למסירות נפשו של האדמו''ר הזקן, על הפצתה של מתיקות זו... רשמנו לכם מתכון מתוק:

מתכון ל''צימעס'', בתהליך הכנה מעודן :

א. בוחרים גזרים, וזו הזדמנות להעניק חיים חדשים לגזרים ה''עייפים'' שבמגירה. מנקים וחותכים את החלקים הפחות טריים שלהם, ופורסים לפרוסות עבות.

ב. נבחר בדרך המעודנת ביותר לריכוך מזון – אידוי. באידוי, אין את נזקי השומן המחומם שבטיגון, ואין את הפסדי הויטמינים, החלבונים והאנזימים, שבבישול הממושך. ניתן לאדות בסיר-כפול (כאשר הסיר העליון מחורר בתחתיתו), או ב''רשת אידוי'' הנפרשת כמניפה, וניצבת על רגליים קטנות, בתוך סיר הבישול. את הירקות נניח בתוך הרשת, וניצוק מים רותחים (בכמות, שתספיק לכעשר דקות של ביעבוע, מתחת לפני הרשת). נסגור את המכסה.

ג. בקערה גדולה, נניח את פרוסות הגזר הרכות. נוסיף להן:

צימוקים ושזיפים מיובשים שהשרינו במים חמים באותן עשר דקות. כדי לרכך ולעדן אותם, וכדי שי'הי'ה קל לחצות, לגלען ולבדוק, שאינם מתולעים מבפנים. כמו כן נוסיף שקדים טבעי'ים שהושרו למשל לילה או שעתי'ים שלוש במים (ספיגת הסידן ושאר רכיבי התזונה המשובחים שבהם, קלה יותר כשהם מושרים). לאחר ההשריה נפרוס אותם בסכין חד ונוסיפם לקערה.

ד. כדי להמתיק את התערובת שבקערה נשתמש בדבש תמרים, או ממתיק טבעי אחר, שאינו מזיק

כמו סוכר. (דבש חרובים, לתת, מולסה, או כמובן, דבש דבורים טבעי לא מחומם).

ה. הגענו ל''חלק המרגש של הניגון'' – תיבול המאכל: מעט לימון, שסחטנו בעצמנו, קינמון, שמן זית מכבישה קרה (לא מזוכך) או שמן אחר, מכבישה קרה (שומשום, חמניות וכו').

חלב – שומשום ותמרים הוא משקה סמיך, טהור ומתוק, ממש ''ניגון – מזין'' לתינוקות מגיל 3 חודשים ועד גיל מאה ועשרים. המתכון מוגש בגיליון פרשת ''לך - לך'' של ''טבע הגאולה'' .

שנזכה, להזין את גופנו – נפשנו - נשמתנו, בכל טעמי'ה המשובחים של תורתנו, ובמאכלים רבים, שהוכנו כ '' ניגון '', בשבת-קודש וגם ביום חול . הרי אנו בפאתי עידן הגאולה, המכונה ''יום שכולו שבת'' וכנהוג לבקש ולומר בברכת המזון של שבת ''הרחמן הוא ינחילנו ליום שכולו שבת קודש ומנוחה לחי'י העולמים''. בקרוב ממש נטעם את מתיקות הגאולה השלמה .