סוד הנעורים של שרה אמנו, וסוד הבריאות בעשב החיטה

לא להתנתק - לא להתגונן – להשפיע!
עשב חיטה

לא להתנתק-לא להתגונן - להשפיע!

ישנו מדרש יפה,על הפסוק הפותח של פרשת ''חי'י-שרה'':'' ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים ..'' בראשית,כ''ג א'. המדרש עוסק במשמעות החלוקה של הפסוק לכעין שלושה חלקים: מאה שנה – עשרים שנה – שבע שנים.

שני דברים אומר המדרש:

1. שרה אמנו,כשהיתה בת מאה, היתה טהורה, מבחינת אופי'ה ומידותיה,כמו בת עשרים .
2. רעננותה,בריאותה,יופיה, היו כשל ילדה צעירה בת שבע !

ידוע הוא, שכל פסוק בתורה, הוא הוראה. כל פסוקי התורה מהווים עבורנו ''עיני'ים'', לראות את החי'ים באור נצחי ולהבין אותם בחוכמה פנימית. אם כך, עלינו להעמיק ולשאול, כיצד יכלה שרה, בגיל מאה עשרים ושבע, להיות קורנת ורעננה כבת שבע? ומה נוכל ''לקחת כצידה לדרך'' ממדרש זה?

ההסבר לתופעה זו, לפי הרבי מליובאוויטש, טמון במערכת יחסים מיוחדת שבין הנשמה לגוף. את היחס שבין הנשמה לגוף נוכל להבין, באמצעות דוגמה ציורית, העוסקת ביחס שבין אדם לסביבתו.

כיצד מתמודד אדם, עם סביבה, שהיא שונה מאמונתו וערכיו? באחת משלוש הדרכים הבאות:

1. מעורבות זהירה ונוקשה מעורב בסביבה, אך עושה מאמצים רבים לא להיות מושפע ממנה.
2. התנתקות מוחלטת נמנע מכל מעורבות. עושה כל מאמץ להתנתק.
3. והדרך השלישית, הדרך היחידה, שאינה כרוכה בכפי'יה עצמית, או במאמץ בלתי-טבעי, אבל דורשת מהאדם לתת את מיטבו. זוהי מעורבות, שמקרינה השפעה, חיובית ובעלת עוצמה, על הסביבה.
הסביבה, השונה בערכי'ה, אינה נתפשת כאיום. כי האדם פועל בגלוי, בשלמות, מתוך ערכיו הפנימי'ים, ונוכחותו מקרינה השפעה על הסביבה, ולטובה.

דוגמה זו תשמש לנו, כדי להמחיש את התמודדות שמתמודדת הנפש (בדוגמה הקודמת - האדם) עם תאוות הגוף (בדוגמה הקודמת - הסביבה). שוב, שלוש דרכי התמודדות עיקריות :

1. מעורבות זהירה ונוקשה. הנפש נמשכת אחר תאוות הגוף, אך ''בכח ההחלטה'' הנוקשה, נמנעת מלהכנע להם.
2. התנתקות מוחלטת. הנפש, מתנתקת, מתנזרת, מהעיסוק בתאוות הגוף.
3. מעורבות משפיעה. הנפש מגבירה את אור הנשמה. מציאות הגוף ומאבקיו, מתבטלים ונכנעים באור הנשמה החזק. מציאות הגוף אינה עוד ישות נפרדת ,כי אם כלי בלבד,להקרנת אור הנשמה.

	ומה ניקח כצידה לדרך, משרה אמנו, לאחר שהכרנו במעלתה? את הבחירה בדרך השלישית - מעורבות משפיעה. נאמין, שלאור ולחכמה של נשמתנו, יש הכח לשנות מציאות עגומה. נהי'ה מעורבים בצורה קורנת בסביבתנו, בנועם טבעי, החדור בערכים גבוהים. וכמו שנאיר, כך הקב''ה יאיר לנו - ממעי'ין הרעננות והבריאות, השמור אצלו ...

עשב החיטה

הפעם אנחנו מרחיבים מעט את תפישתנו, ביחס למושג השגרתי ''מזון''.

מסתבר, שהמזון העשיר ביותר בריכוז של רכיבים תזונתי'ים, והמרפא באופן יוצא מגדר הרגיל, עד כדי היכולת לחדש רקמות ולהשיב את נעוריהן, נראה לא פחות ולא יותר מאשר כצרור גבעולי עשב ירוקים! עשב החיטה, הוא בעצם מרבדי ''הדשא'' הירוקים, המצמיחים מתוכם את גבעולי החיטה.

עד אן ויגמור, התעני'ינה האנושות בחיטה, בקמח, במוצריו, ותו לא. לא יוחסה כל חשיבות ל''שלב העשב'' במחזור הגדילה של החיטה.

אן ויגמור, גדלה כילדה יתומה, נכה, בבית סבתה. היא לא יכלה ללכת ללמוד כשאר בני-גילה. פגועה קשות ברגלי'ה, בילתה שעות רבות בזחילה בחווה, כשהיא מתבוננת בתופעה מרתקת: בעלי החי'ים לועסים את עשב החיטה כדי לרפא את עצמם. כעבור זמן החלה, בהתמדה עיקשת, לחקות התנהגות זו. ללעוס את העשב, למצות ממנו את המיץ, ולהשליך ארצה את צרור הסיבים היבש שנותר. זו היתה תחילתו של תהליך ריפוי מופלא עבורה. רקמותיה הפגועות התחדשו, חיוניותה השתפרה בכל המובנים, והיא שיקמה את רגליה לחלוטין. מפעל חי'יה ושליחותה, לכשהתבגרה, היו הפצת הבשורה בעולם כולו.

אנשים בריאים, המעוני'ינים לשמור על רמת אנרגיה ורעננות גבוהה, או לרזות, אנשים העוברים שיקום אחרי תאונה, זיהום או מחלה, הלוקים בפגעי עור קשים, ואף המתמודדים עם ''מחלות סופניות'' ממש, כולם כאחד, שותים מיץ עשב חיטה.

ניתן לסחוט את המיץ במסחטה מיוחדת, ולהתרגל להגדיל את הכמות בהדרגה. טעם המיץ הוא עז, צבעו ירוק כהה, ובזמן לגימתו נחוש בתוכנו כעין ''הדף של חיות מרוכזת'', שאיננו רגילים לה, בתקופתנו בה המזונות כה רחוקים מהעוצמה הראשונית שלהם. דרך אחרת, זמינה, ראשונית, בלתי-אמצעית, פשוטה ובסיסית, לשתות את המיץ, היא ע''י לעיסה. לוקחים מספר גבעולים ביד, לועסים אותם, לוגמים את המיץ הנסחט מהם, ואת העשב עצמו לא אוכלים, לא בולעים, פשוט מוציאים מהפה, ולוקחים חופן חדש. את עשב החיטה המשווק לכל אזורי הארץ, מגדלים בגידול אורגני מלא אהבה, בגליל, ליד הים, במושב בצת. קונים את העשב בשקיות בבתי-הטבע ויש לשמרו באריזה המקורית ובקירור. מומלץ לגלוש לאתר כדי ללמוד לגבי תכולת הויטמינים, אנזימים, מינרלים וכלורופיל שיש בעשב החיטה. ועל כוחו לטהר, ולחדש רקמות עשב חיטה

	שנזכה לספוג ניצוצות .. משלמות נשמתה וגופה של שרה אמנו, שנזכה לספוג מזונות מחי'ים לקרבנו, ונראה מהרה את התגשמות הנבואות של תחי'ית המתים וקיומנו הנצחי, כעם, הדבק בקב''ה, נושם את תורתו, ומעניק חיות ושפע לעולם כולו. אמן !