כשהיה Staking wolf, סייר ושמאן אפצ'י, בן 17, בסוף המאה התשע-עשרה, ראה חזיון ובו נצטווה לעזוב את שבטו (שהיה שבט מיוחד בכך שברח משמורה אמריקאית וחזר לחיי אדמה מעבר לגבול המקסיקני...). ולאסוף את כל הידע הקיים של תרבויות האדמה, ברמה הפיזית והרוחנית, ולהעבירו הלאה אל האדם הלבן. הובהר לו מעל לכל ספק, כי בכך תלויה השרדותו של המין האנושי...
ששים שנה נדד ברחבי יבשת אמריקה, אסף ותימצת, ולבסוף פגש תלמיד אחד, אליו העביר את כל הידע שצבר.
הישרדות המין האנושי?! נשמע קיצוני? אולי כן ואולי לא.
לפי Staking wolf, שקיבל את שמו בשל יכולתו להתגנב ולגעת בזאב, האדם הינו בועה בתוך בועות - אם תרצו שכבות בצל, המציגות רמות קיום ומודעות שונות.
הבועה הפנימית היא הגוף הפיזי, המצוייד בחושים פיזיים, וחווה את העולם אך ורק דרכם. לפי דבריו, חי הגזע הלבן אך ורק ברמה זו, היות ואיבד את היכולת להתחבר לעולם ולחיות בבועה הבאה, הרחבה לעין ערוך, אותה כינה The spirit that moves throgh all things (ובשפתנו צ'י, קי, או המוכר והחביב ''the force'' ממלחמת הכוכבים. כן, כן, סרט רוחני להפליא!).
כל החיים ברמת קיום זו מחוברים למעשה ל''רשת'', לאינטרנט האמיתי, המחבר וקושר כל דבר לו יש קיום פיזי בעולמנו.
אנשי תרבויות האדמה חיו, ואם עדיין קיימים - חיים, מחוברים לעולם דרך רשת זו כמו כל חיה, עץ, אבן... כשאתה חי בדרך זו, שנועדה להיות רמת הקיום היום-יומית שלנו, אתה חווה את החיים בצורה שונה. כמו ההבדל בין שניים לשלושה מימדים. אתה מתחבר למקום בו כל שאלה שתשאל יכולה לקבל תשובה מהעולם. זה נכון ברמה הקיומית בה אתה יודע איזה צמח תוכל לאכול, איפה נמצאת החיה אותה תצוד, היכן המים (למעשה בדיוק כמו כל חיה אחרת), וברמה הרוחנית בה תקבל את התשובות לשאלות החשובות, והתפתחותן בזמן ובמקום הנכון.
טבעת הבצל השלישית היא עולמו של השמאן, עולם הרוחות שהכניסה אליו היא ליחידי סגולה בלבד.
SW כינה את עולמו של האדם הלבן המוגבל בכלא הגוף הפיזי ''ארץ המתים המהלכים'', ואכן אם נסתכל סביבנו נוכל לראות איך הופך האדם הלבן את הפיקדון שניתן בידיו - העולם - למקום גוסס מהרעלת אוויר, מים, ואוכל. עולם בו נעים אנשים אנא ואנה ללא סיבה וללא תכלית. עולם בו מתי מעט מעיזים לבחון את המילים ''יעוד'', ''חזון'', ואילו האחרים משאירים מילים אלו בסל המילים ה''גסות''. עולם בו בני הנוער נעים בעיניים כבויות ולבבות מבולבלים...
וכאן עשוי הקורא החילוני המלומד לומר - שטויות, אין תכלית, ''אלוהים מת'', וכשנמות נרקב ונעלם. צריך לחיות חיים טובים, לגדל ילדים, כלבים, חתולים וכו'.
שנים תהה כותב המאמר אם אכן כן, ולמזלו (למזלי), לאחר שנים בהם לא ויתר על החיפוש, ''נפל האסימון'', והבנתי שכנראה החיבור לידע של תרבויות האדמה מאפשר הבנה של סיבת קיומנו בעולם, ונותן תכלית ותפקיד.
תרבויות האדמה ראו את עצמן מופקדות על האדמה - ''לעבדה ולשמרה'', כאשר לעבדה בא מלשון עבודת הבורא. הן חוו את מהות האדם כיצור המחבר את הגשמי והרוחני והיכול על-ידי שימוש ברמות אלו, לאזן ולשמור את הטבע, ולאפשר התפתחות אופטימלית לסביבתו.
חייהם, באקולוגיה הוליסטית עם סביבתם, היו ברמה שאפשרה להם להתקיים ללא הגבלה באותה יחידת שטח, היות שהם הבינו את ''דרך האיזון'' - האיזון בין נתינה ולקיחה מהעולם. החובה לתת בכל מקום שלקחת. דרך הלקיחה הנכונה, למשל בשעת צייד - צייד של החיה החלשה בעדר, כדרך הטורפים, דבר המאפשר לעדר להמשיך ולהתפתח, ולא כדרך האדם הלבן, המחסל דווקא את החיות היפות והחזקות...
בכל מקום בו הלכו, היו עסוקים בפעילויות גינון יזומות, היות שהיה ברור להם שזה תפקידם.
כדי להיטיב ולמלא תפקיד זה, היה כל פרט מחויב במציאת ''יעודו האישי'', על-ידי vision guest (על כך בכתבה אחרת).
האם יכולים אנו לשוב ולתפוס את מקומנו בעולם?
לאחר יותר מחמש שנים של לימוד אינטנסיבי והעברה הלאה של הידע אותו אסף SW, תשובתי היא כן!
ב- Tom Brown Jr. (תלמידו של SW), נתקלתי דרך אחד מספריו. מיד הבנתי שכאן מצאתי את שתמיד חיפשתי - משהו המאחד ומחבר את כל תחומי העניין והעיסוק שעברתי בחיי.
מאז אני לומד עוד ייעוד להתחבר לעולם בדרך הנכונה.
במה מדובר?
ברמה הפיזית מדובר במכלול של מיומנויות חיי אדמה של לקטים/ציידים. תוך לימוד ותרגול מגיע האדם לרמה בה הוא מרגיש חופשי מכבלי החברה המערבית ומוצריה. לפי SW, האדם הלבן מחובר אל החברה אפילו במקום הרחוק ביותר,על-ידי חבל טבור בלתי נראה, או ערכת קיום, כפי שצולל או אסטרונאוט, יהא זה תרמיל או קרוון. כל זמן שאנו נעים בעולם בדרך זו, אין אנו מסוגלים לחוות את התקשורת האמיתית אל העולם. רק לאחר שנים רבות של תרגול, הבנתי כמה נכון ראה SW את הדברים. כיום, אני מרגיש ''בבית'' כשאני נמצא בחוץ, וכשצריך ללכת ''הביתה'', אני מרגיש כעוזב...
חשוב מאד להבין שאין המדובר ב''השרדות'' (למרות שאין בית ספר בעולם המלמד השרדות ברמה זו!), היות שהשרדות הינה המצב בו אנו נמצאים בלי ערכת קיום זו, כלומר מצב זמני בין הרגע בו עזבנו את המקרר, ועד שתכננו לחזור אליו...
מדובר בחזרה אל חיי הפשטות ואל ''הכרת התודה'' (עוד מושג המתוייק בתיקית המילים הגסות...) לכל דבר אותו אנו מקבלים מהעולם.
הכרת תודה זו היתה חלק מהבסיס לתחושת החובה לתת משהו בתמורה עבור כל דבר שנלקח, ולהתייחס לכל חתיכת חומר בכבוד המקסימלי, תוכך ניצולה המלא וללא ביזבוז וניסיון להגיע לשלמות (- האומנות שברבות השנים נוספה לה האומנות...).
כדי להבין את ''הכבוד והכרת התודה'' אותם חשבתי שאני מבין, הייתי צריך לעבור שנים ארוכות, עד שיום אחד עמדתי מול התגלמות המושג: היה זה קיאק שנבנה על-ידי האסקימואים, המוצג במוזיאון ה''Natural Science'' בניו-יורק. עמדתי ולא האמנתי למראה עיני - הקיאק, פריט שימוש יום יומי, נראה כיצירת אומנות. הוא היה מעוטר ומושלם עד למחט העצם הקטנה ביותר. כל חלק מכוסה קישוטים וחריטות - תולדת אהבה וכבוד אין קץ.
בכיתי...
ברמת המודעת, ההתחלה חייבת להעשות דרך לימוד מחדש של השימוש בחושים. ראיה המאפשרת לקלוט את העולם האמיתי, שמיעה, לימוד מחודש של הליכה המאפשרת את הנ''ל, וכו'. בשלב הבא מופיעים תרגילים פשוטים ומדהימים, המחברים את התלמיד אל יכולותיו לשימוש ב''force''.
כאן חשוב להבהיר שאין מדובר בטקסים אינידיאנים למיניהם. SW, בהיותו גם סייר וגם שוחר אמת מובהק, חיפש את המכנה המשותף מעבר לטקס. רק כשהצליח וזיקק את הידע מכל סממניו החיצוניים, העבירו הלאה.
דבר מעניין אותו אמר בעניין המודעות היה ''כגודל הצורך גודל התוצאה'', כלומר חלק מהיכולות יגיעו לביטוין המלא רק כאשר מגיע המשתמש למצב של ''אמון'', ויתן את חייו לטבע, כלומר יצא אל הטבע באמונה שיהיה בסדר. הכוונה היא שאין להפריד את היכולות הרוחניות מהחיים הפיזיים (דבר שנעשה לצערי בחלק גדול ממערכות ה''New Age''), אלא רק השילוב המלא ביניהן יבאי להתפתחות בשני הכיוונים!
לימוד החיבור לעולם בשתי הרמות הנ''ל מאפשר לאדם להבין את מקומו במערכת האקולוגית (ולא כנזר הבריאה, שומו שמיים!), ומאפשר לו לשמוע את קריאת העולם לעזרה יום יום ושעה שעה. גם זה, לא דרך תאוריות מדעיות וידע שנאסף אך ורק דרך הראש, אלא על-ידי שילוב של הלב וחיבורו לעולם ולצרכיו, המשודרים באופן ברור לכל המוכן להקשיב...
וכאן (או אולי קודם) שואל הקורא - מה לכל הסיפור ולחיינו (אני רוצה לקוות שלא באמת שאלתם...). ובכן, ככל שעברו השנים, נעשה לי ברור יותר ויותר, שהידע הנ''ל הינו אכן משהו חשוב לעין ערוך, והתחלתי לחשוב איך להעביר אותו הלאה, והכוונה לא רק למבוגרים, אלא לאילו שבאמת יכולים לשנות את העולם...
בני ליאן (12) הוא הדוגמא הראשונה לילד שגדל תוך חיבור לשני העולמות (למרות שגם לעולם המערבי הוא התחבר בצורה רכה דרך החינוך האנתרופוסופי), אני יכול לומר כיום שחשיפה עקבית (חמש שנים ויותר) למוזכר למעלה, יכולה ליצור אדם בעל פרספקטיבה אמיתית ותחושת אחריות עמוקה לעולם!
מחשבתי היתה בתחילה איך אוכל להתאים את הידע למערכת החינוך הקיימת. לאחר זמן הבנתי שבנסיוני זה אני רק עוזר לה להשאר. אז העזתי לשאול את השאלה הגדולה (שנידונה פעמים רבות מעל דפי עיתון זה) - חינוך למה?
ולבסוף העזתי לחשוב - יצירת אזרחים לחברה בה אני לא באמת מאמין, חברה אותה כינו האינדיאנים (ובאמת, כשרבים בגילי קראו את ספריו של קסטנדה, אני הייתי עסוק בזן, אז אל תאשימו אותי באינדיאניות יתרה!) - ''חברה השוחטת את נכדיה כדי להאכיל את ילדיה''!
הבנתי, שכדי ליצור אפקט מאזן לשטיפת המוח של החברה החומרית, עלי לחשוף את הילדים לכמות מספיקה של שעות.
התשובה היתה - תנועת נוער. תנועה אלטרנטיבית שתלמד את ה''דברים האמיתיים'' בה ימצאו הילדים מסגרת כמה פעמים בשבוע, ויוכלו להפוך ל''שומרי הגן'', הסיירים האמיתיים.
כשסיפרתי על הרעיון לאחדים מתלמידי בישראל ובאירופא, הובע רצון ללמוד מספיק חומר כדי להפוך למדריך בתנועה כזו.
מאז, הועברו (ואני חייב להוסיף - התארגנו מעצמם!) שני קורסים למדריכים - מבוגרים המוכנים לעבוד עם ילדים.
חלק מהבוגרים החלו לעבוד בהצלחה עם קבוצות נוער בישראל, בהולנד ובאנגליה...
כיום, שלושה חודשים לאחר חזרתי לארץ, לאחר תשע שנים בהולנד, אנו עוסקים בהתארגנות לקורס המדריכים הראשון, שיהיה באורך האופטימלי מבחינתי - קורס שנתי, שיאפשר למשתתפים להתחבר לידע ולהתנסות בעברתו, תוך חלוקת הלקחים והקשיים.
במקביל, אנו מנסים ליצור ביקוש ברשויות המקומיות, מתנ''סים, תנועות נוער קיימות, ועוד.
כחלק מהדוגמא אותה אנו רוצים להעביר לעולם, אנו עסוקים בהקמת מאהל בו נגור כחלק ממערכת אקולוגית סגורה (יקח זמן, אבל יגיע...), מקום שיהווה מרכז לתנועת הנוער אותה אנו מנסים להקים.
אולם הפנטזיה הרחוקה ביותר היא בית ספר - בית ספר שמעבר למיומנויות המינימליות של קריאה, כתיבה וחשבון. יהיה כולו בחוץ - עדיף במתחם המחנה שלנו, וילמד ילדים את החיבור לעולם כדרך אנשי האדמה.
כאן נכנסות לתמונה כמה בעיות: שיטת הלימוד השבטית היתה מבוססת על כך שהילדים למדו על-ידי התנסות בחיי היום-יום. למרות כמות החומר הנדרש בתהליך הלימוד, המורים עצמם לימדו מבלי ללמד...
בעוד שתי הבעיות הראשונות יוכלו להפתר רק אם מתחם המאהל יהפוך למתחם פעיל, בו יעסקו אנשים במיומנויות האדמה, והילדים יבואו מתוך עניין מלא (ותמיכה הורית מלאה!), ליצור חיבור שונה לעולם, הרי השלישית - שיטת הלימוד, היא עולם בפני עצמו.
שיטת הלימוד של האינדיאנים נקראה Coyote teaching. ה- Coyote(מין זאב החי באמריקה) נחשב לערמומי, מיסתורי ותחמן, וכך היה המורה. המוטו היה - ''על שאלה עונים בשלוש אחרות''...
אולם על כך - במאמר נפרד.
עופר ישראלי, חזר לארץ לאחר שקיבל ''צו תנועה'' לבוא ולפעול, לאחר תשע שנים של פעילות באירופה ובארץ, במסגרת בית הספר לחיי אדמה insight out, אותו הקים, חזר יחד עם יעל והילדים ליאן (12) ואליאורה (5). הם מקווים לגור בהרמוניה עם העולם, ולהתחלק באפשרות לעשות זאת עם כל המעוניין.
אם יש ביניכם המעוניינים להתחבר, ללמוד, ללמד - צרו קשר. עדיין יש אפשרות לצרף משתתף או שניים לקורס השנתי + מספר סדנאות מחייבות פחות
למידע נוסף: טל. 040-9840260, דואר אלקטרוני:
כרגע הדואר האלקטרוני רק באנגלית (מחשב צעיר, לא יודע לקרוא עברית...).
הכתבה התפרסמה בעיתון ''באופן טבעי'' - עיתון מומלץ ביותר.