דוח על מצב התבונה

"… אויב שלישי של התבונה הם כמה מצאצאיה, החוקיים ובעיקר הלא-חוקיים. בראשם הטכנולוגיה המנצחת, הגלובאליזציה המתקדמת, ותפיסת התרבות כבידור ממוסחר (מה שמכונה אצלנו 'תרבות הרייטינג'). אינני מתכוון לטכנולוגיה כמכשיר גרידא - שיש בה גם הרבה ברכה - אלא לתרבות הטכנולוגית שנבנתה על יסוד המכשיר הזה, להשתלטותו על עצם יסודות הציוויליזציה. יחד עם הקפיטליזם הגלובלי - שגם הוא בנוי על מושג של כלליות מזויפת - נוצר תהליך שעוקר את האדם מאנושיותו והופך אותו במהותו לצרכן; חובתנו היא לצרוך, וזה גם מה שמודד את ערכנו כבני אדם; והחופש האנושי הוא חופש הבחירה בין מוצרי צריכה דומים וכמעט זהים.

יתר על כן, גם חופש הדיבור והמחשבה - לכאורה היסוד האנושי ביותר, והתבוני ביותר שבתוכנו -מתגלגל בהיפוך שלו. חופש הדיבור והמחשבה נעשה גורם של כוח ועוצמה המתבטא בבעלות על אמצעי התקשורת, שמטרתם לטשטש אותנו, לשבש את חופש הבחירה והמחשבה שלנו ולהציף אותנו בפיתויים וגירויים, כדי שנצרוך יותר ונחשוב פחות. והכניעה למתקפה זו על האוטונומיה שלנו - כלומר השאלה, האם אנו מתנהגים יפה וצורכים בהתאם להוראות שקיבלנו ממדרבני הצריכה הידועים כ''מפרסמים'' ומנציגיהם במה שנקרא ''תקשורת'' - נעשית אפילו מבחן לאזרחותנו הטובה. אגב, הביטוי תקשורת הוא כמובן מסולף, שהרי איננו מתקשרים עם אף אחד באמצעותה; אנו רק נחשפים באופן סביל להפצצת גירויים חד-צדדית, המנסה לשבש את דעתנו ולהוזיל את טעמנו ואת איכות חיינו, וזאת בשם חופש הביטוי ''שלנו'' כביכול - כשלמעשה הוא הכוח שנמסר לאחרים לנסות לשלול את החופש שלנו.

בדרך זו התבונה עצמה נעשית לגורם מניפולטיבי, כמו שהתרבות יורדת לרמה של בידור ממוסחר; ובני האדם - יצורי התבונה - נתפשים במערכת זו כקיימים לשם המערכת, כאמצעי להזין ולדחוף אותה קדימה, ולא כמטרות וכתכליות בפני עצמן, כפי שגדולי ההוגים רצו לראות אותם…"

את הנאום המלא, יחד עם מידע נוסף על תרבות הצריכה ניתן למצוא באתר בדידות