שלום סוללות

הוא לא יקנה חד-פעמיות

האם סוללות נטענות יקרות יותר מסוללות חד-פעמיות? צרכן חכם יראה אל מעבר ליום הקנייה. במרוצת הזמן, סוללות נטענות הן זולות יותר מכיוון שניתן לטעון אותן 1000 פעמים או יותר. הסביבה הרויחה אף היא, כי נחסכו המשאבים הכרוכים ביבוא/ייצור, אריזה, הובלה, שיווק, קניה, הפרדה ואיסוף (או הובלה והטמנה) של פי 1000 סוללות חד-פעמיות. בנוסף על כך, סוללות נטענות קלות יותר למיחזור.

הוא ימנע ממתכות כבדות רעילות

הצרכן גם מרוויח הספק גבוה יותר.

הוא יאחסן אותן בזהירות

במקום יבש ומאוורר ולא במיכל אטום על-מנת למנוע הצטברות של גז מימן ויקפיד שהאלקטרודות בסוללות לא ריקות אינן נוגעות באלקטרודות אחרות או חפץ מתכתי.

הוא לא יזרוק את המשומשות לאשפה

כ-43 מליון סוללות (1,300 טון) נצרכות בשנה (1995) בישראל. סוללות מכילות מתכות כבדות כמו כספית, קדמיום, עופרת, וכסף. בהעדר חוק המחייב היפטרות מסוללות בדרך נאותה, מגיעות הסוללות המשומשות למטמנות בהן המתכות מחלחלות לאדמה, דולפות למי-תהום, מתנדפות לאוויר, וחושפות עצמן ישירות לאנשים, בעלי-חיים וצמחים. חשיפה למתכות כבדות גורמת להן להצטבר בגוף במשך זמן רב וריכוזים נמוכים גורמים לנזקים בריאותיים קשים במוח, בריאות, בכליות, בעצמות ובעור, לסרטן ולהפרעות גנטיות. 100 גרם של סוללות אלקליין, המכילות 1% של כספית, יכולים לזהם מיליון ליטרים של מי-שתייה (אסור על פי חוק לכמות הכספית לעלות על 1 מיקרוגרם לליטר). כספית היא מתכת כה רעילה, שהטיפול בה מצריך זהירות השווה בטיפול בחומר רדיואקטיבי. ב-1996 נכנס לתוקפו תקן המחייב סוללות אבץ-פחם ואלקליין (2/3 מסך הסוללות הנצרכות) שיעור של לא יותר מ-0.025% כספית (0% במדינות אחרות), 0.025% קדמיום ו-0.4% עופרת – רמות נמוכות שמאיטות את קצב הזיהום אך לא מונעות אותו.

הוא ישים את המשומשות במיכלים המיועדים לכך

ישנם מיכלים (ניתן להשיג מ- לינק) יעודיים לאיסוף סוללות משומשות ברשתות שיווק, חנויות צילום, חנויות לצרכי חשמל, מוסדות ציבוריים ועוד. הרשויות המקומיות מתוגמלות על כל טון של סוללות שנאסף. למרות שניתן להטיל פיקדון על היצרן והצרכן, וכך לאסוף למעלה מ-90% מהסוללות (הולנד); למרות שניתן למחזר את כל הסוגים באופן משתלם או לשלוח למפעל באירופה; למרות שהמתכות המרכיבות אותן הן בעלות ערך – בישראל, הפיתרון לסוללות הוא רמת חובב, שם נאגרים האחוזים הבודדים של הסוללות שנאספות, בתקווה שלא תהיה דליפה. ומי יודע, אולי יום אחד, כשכבר לא יהיה שם מקום, ימחזרו אותן.

ישנה אפשרות כרוכה בתשלום לשליחת סוללות ליתיום לנציגי חברת מיחזור אמריקאית בישראל. סוללות ליתיום הן רק אחוז קטן מכלל כמות הסוללות הנצרכת. המתכתיות מבינהן הן רעילות.

במצברים המעגל סגור

הבעייה

כ-700,000 מצברים (14,000 טון) נצרכים בכל שנה בישראל. מצבר ממוצע מכיל חומצה גפריתנית וכ-9 ק"ג של עופרת ולכן הפנייתו להטמנה ולשריפה מהווה סיכון רציני לבריאות ולסביבה. עופרת, מתכת כבדה רעילה, דולפת ממצברים שהופנו להטמנה ומזהמת מי-תהום ומים עיליים, וגם מתנדפת לאוויר ומצטברת באפר כתוצאה של שריפה.

בריאות

ילדים ונשים בהריון רגישים ביותר לחשיפה לעופרת. עופרת יכולה לגרום לנזקים התפתחותיים בילדים דרך פגיעה במערכת העצבים וגם לבעיות בלמידה והתנהגות. חשיפה לעופרת אצל מבוגרים מובילה לעייפות, בעיות בקיבה, כאבי-ראש, ודכאון. חשיפה חזקה ו/או ממושכת יותר תוביל לאנמיה, ונזק בלתי-הפיך לכליות ולמוח. חומצה גפריתנית היא הרסנית במגע עם חומרים שונים וצורבת את העור והעיניים.

הפתרון

למרות שאין חוק, ממחזרים כ-96% מהמצברים בישראל ומנצלים כ-8,000 טון עופרת בשנה (לפי המשרד לאיכות הסביבה. קורנס מפעלי עופרת טוענים כי רק 70% נאספים למיחזור בהעדר מנגנון איסוף מסודר). ללא פיקדון, נוצר מצב (שיכול, בתכנון נאות, להווצר גם בחומרים אחרים למיחזור) בו משתלם כלכלית למחזר מצברים ללא התערבות הממשל. המוסך משלם פיקדון על כל מצבר חדש שהוא רוכש מחברת מצברים, ומקבל את דמי הפיקדון כשהוא מחזיר מצבר ישן. חברת מצברים מעבירה את המצברים המשומשים תמורת עופרת לייצור חדשים. צרכן אחראי שיש ברשותו מצבר ישן, יעביר אותו למוסך הקרוב.