הכסף והחיים

הראיה החלקית והחומרנית של הטבע שלנו שטבועה במוניזם החומרני (ראיית העולם כבנוי אך ורק מחומר), עוזרת להסביר את הפרדוקס הבסיסי שהחברה המודרנית מגדירה הצלחה במונחים של עשיית כסף - מספר סתמי על חתיכת נייר, על מטבע, או במחשב. מדוע? זו אחת החידות המביכות של החברה המודרנית. הפילוסוף בן זמננו ג'אקוב נידלמאן מבטא זאת היטב בספרו "כסף ומשמעות החיים":

מאיזה מקור כסף- מספר ותו-לו - שואב אנרגיה? המפתח הוא הצהרתו של נידלמאן, "ההוצאה החיצונית של אנרגיית המין האנושי מתרחשת כעת על ידי כסף" . הכסף שואב את האנרגיה שלו מאיתנו. האנרגיה שלו היא האנרגיה שלנו.

בספרם רב המכר "כספך או חייך", ג'ו דומינגז וויקי רובין מספרים לנו ש: "כסף… הוא משהו שכולנו פעמים רבות מדי חסרים, שאנו נאבקים כדי להשיגו, שבו אנו תולים את תקוותנו לכוח, שמחה, בטחון, מידת המקובלות בחברה, הצלחה, הגשמה, הישגיות והערך העצמי שלנו." מעבר למתן מענה לצרכי השרידה שלנו, התרגלנו לסמוך על הכסף שיספק לנו את כל הדברים הלא מוחשיים של חיים טובים - ושכחנו את המציאות הפשוטה שרק הזיוף של הדבר האמיתי מועמדים למכירה. את הדבר האמיתי חייבים להשיג על ידי השקעה של עצמנו בקשרים אוהבים ודואגים, בלהיות חברים ושכנים טובים, לחיות לפי עקרונות מוסריים, ופיתוח והפעלת היכולות שלנו בדרכים שתורמות לקהילה.

אבל מומחי שיווק מקיפים אותנו במסר תרבותי אחר. הם לא מוכרים סבון כביסה, הם מוכרים קבלה, הישג, וערך עצמי. הם לא מוכרים מכוניות, הם מוכרים כוח, חופש, והצלחה- ההזדמנות להרגיש חי, מקושר, וחופשי- זו שבה אנחנו באמת רוצים. כדי לקנות את מה שהמשווקים מציעים, אנו זקוקים לכסף. כפי שדומינגז ורובין מסבירים:

כסף אינו מספר סתמי אחרי ככלות הכל. זהו הכרטיס שלנו לאותם הדברים שאנשים תמיד רצו במקומות ובזמנים אחרים. הוא מידה של אנרגיית החיים שהוצא ברכישתו. הוא הפך לתשובה שלנו לשאלה מה הערך שלי? והמידה של הערך וההישגים המשותפים שלנו כאומה. התרמות מקצועיות אפילו הפכו את הכסף למדד של החמלה שלנו: "גרום לשינוי. שלח אלינו צ'ק היום." בהגדירנו את עצמנו במונחים של כסף, הפכנו ללכודים במערבולת של הגדלת הניכור מהחיים, ומהטבע הרוחני שלנו.

מערבולת הניכור מהחיים

במקום ללמד אותנו שהדרך להגשמה ולסיפוק היא לחוות את החיים במלואם דרך יחסינו עם המשפחה, הקהילה, הטבע והיקום החי, התקשורת המתנהלת על ידי תאגידים חוזרת ללא הרף על הבטחת שווא- יהיו כמיהותנו אשר יהיו, השוק הוא הדרך אל סיפוקן המיידי. תפקידנו הוא לצרוך - נולדנו כדי לקנות. בעודנו מהופנטים על ידי שירת הסירנה של השוק, אנו מפחיתים בעקביות את ערכה של אנרגיית החיים שאנו משקיעים כדי להשיג כסף ומגדילים את אנרגיית החיים שצפויה מהוצאתו. ככל שנמיר יותר מאנרגיית החיים שלנו לכסף, אנו מאצילים יותר כוח למוסדות ששולטים בגישה שלנו אליו ולדברים שניתן לקנות בו. האצלה כזו של כוח משרתת את האינטרס של התאגיד היטב, בגלל שתאגידים הם יצורים של כסף. היא משרת את האינטרס האנושי שלנו בצורה רעה, בגלל שאנו יצורים של טבע ונשמה.

כשאנו נאלצים לבצע בחינה מחדש של מהותנו בגלל המגבלות של הכוכב להכיל את תאוות הבצע שלנו, אנו נתקלים באמת יפה. בעוד המרדף שלנו אחר שפע חומרי גרם למחסור חומרי, המרדף אחר החיים עשוי להביא משמעות חדשה של שפע חברתי, רוחני ואפילו חומרי.

נדיר שאנשים שחווים שפע של אהבה בחייהם יחפשו נחמה בקניות אישיות ממכרות וראוותניות. עבור אלו שהרגש נמנע מהם, שום שיא של תענוג חומרי כלשהו לא יספיק אף פעם, ואין די בעולם החומרי שלנו. עולם שהורעב מהאהבה הופך לעולם של מחסור חומרי. בניגוד לכך, עולם עם אהבה הוא גם עולם של שפע חומרי. כשאנו שלמים מבחינה רוחנית וחווים את תמיכתה הדואגת של הקהילה, חסכנות היא חלק טבעי בחיים מלאים וממושמעים.

המשמעויות הן מעמיקות. המרדף שלנו, שמצטייר כבלתי יציב, אחר כסף וצרכנות חומרית הוא למעשה מסע למלא חלל חסר בחיינו שנוצר על ידי מחסור באהבה. זו תוצאה של תפקוד לקוי של החברות שלנו בהם הכסף החליף את מקומה של תחושת הקשר הרוחני שלנו כבסיס של ערכי התרבות שלנו ושל היחסים שלנו. התוצאה היא עולם של מחסור חומרי, אי שוויון מאסיבי, מערכות סביבתיות ששילמו מחיר כבד, והתפוררות חברתית. כל עוד נמשיך לאמץ לחיקנו את ייצורו של הכסף כמטרתנו המשותפת ולעצב את מוסדותינו כך שיתנו למטרה זו עדיפות עלפני כל האחרות, החלל בחיינו יגדל והמשבר האנושי ימשיך להעמיק. ישנו פתרון ברור מאילו: ליצור חברות שנותנות ערך גבוהה יותר לטיפוחה של אהבה מגידולו של הכסף.