גליון יום הולדת

על המספר 7

זהו, בשעה-טובה, גיליון מס' 7. מהן מקצת מהמשמעויות והסגולות הקשורות למספר 7 ? ובכן, המספר הקודם לו, מס' 6, מסמל את ששת ימי-הבריאה, כלומר את המציאות הארצית של חי'ינו. (הבהרה קטנה: הפסיק הקטן המופיע בין שני ''יודים'' או בין ''יוד'' ל''הא'', הוא ביטוי של יראת-שמי'ים , כעין ''הפסק'' בתוך צירוף אותיות , שמהוות את שם השם).

בעקבות המספר שש, המציין את שלמות הגשמי והארצי, מגיע המספר שבע, שמסמל את נקודת הקדושה, את כח הקדושה, ה''חודר'' כביכול, לתוך המציאות הארצית. (דוגמאות: יום-השבת, שבעת ימי חג-הסוכות , שבעת קני-המנורה, ועוד).

קדושה - היא במהותה נבדלות. כשם שהקב''ה נבדל ונעלה מהמציאות הגשמית שברא, כך קידוש מעשינו בעולם, מרומם גם אותנו, ולא מעט פעמים ממש ''מציל'' אותנו, מלשקוע במי ה''מבול'', המבול מבלבל - החושים, של המציאות הגשמית. היבט שני, הקשור לראשון, של המספר שבע, קשור בשורש המילולי ''שובע'' או ''לשבוע''. החיבור לנקודת הקדושה בתוך המציאות הגשמית ,הוא המצמיח שמחה פנימית , מעניק שלוות נפש ומשמעות, כוחות-חי'ים ו''שובע'' לנשמה בעולם הזה.

על סגולתו המיוחדת של יום-ההולדת.

קטע זה בעלון, מתחיל בנימה אישית, אך מטרתו להגיע לתובנה מאד עמוקה , המשותפת לנו , כל בני-ישראל , בקשר ליום ההולדת . בשבת זו חלים שני ימי ההולדת שלנו, שלי ושל בעלי (ו'-ז' מרחשוון) . על-כן , תהא זו עבורנו , זכות וגם חובה נעימה , לשתף את הקוראים באחד מהרעיונות העמוקים של יום-ההולדת , כפי שלימד הרבי מליובאוויטש.

תזכורת לגבי הכח החיובי שבדיבור שלנו.

בשבת זו נקרא בתורה את ''פרשת נח'' , המוכרת לנו כ''סיפור המבול''. מתוך העני'ינים הרבים וההוראות הנפלאות הרבות שניתן ללמוד מהפרשה , בחרנו הפעם את נושא הדיבור. על נח , מסופר לנו לראשונה , בפרשה שקודמת לפרשת נח, הלא היא פרשת "בראשית". לכן מפליא הדבר , שמסופר עליו ש''איש צדיק תמים היה...'' דוקא בפתיחת הפרשה העגומה של המבול.

האם זה רק כדי להראות , כמה שונה וזכאי היה מבני דורו? מסתבר , אומר הרבי , שיש כאן הוראה עמוקה לכל יהודי. זאת בהתבסס על דברי רש"י , שנח היה ''צדיק'', רק ביחס לבני דורו. ביחס למעלתו של אברהם אבינו ,לדוגמא , היה ''נמוך'' הרבה יותר. אם כך , תפקיד ההערה ''צדיק תמים'' באה כדי להחדיר בנח כוחות , שיזדקק להם למילוי משימתו , לעמוד מול לעגם של בני-דורו ,שופכי הדמים ,שלא חסכו ממנו את ''נחת זרועם'' ואיומיהם. וההוראה מכאן ,שכאשר אנחנו בוחרים להאיר את מעלותיו של אדם, גם אם אינו ''כליל-השלמות'', זה מחזק , פשוטו כמשמעו את כוחותיו ומגדיל את עוצמת הטוב שבו.

הבית, הוא ''תיבת נח'' השומרת על בריאותנו, בים הבלבול ...

ללא ספק , הסלט-החי , האגוזים , הלחם המלא , התבשילים הטעימים ,שמכינים באהבה ובשיקול-דעת בבית ,ולא פחות מכך ,אכילה נינוחה , מקרבת-לבבות (נשתדל מאד ...) סביב השולחן , הם הבסיס האמיתי לבריאותנו. אבל ... בכל יציאה מחוץ לבית , אנחנו ''נשטפים'' בהיפך הגמור מכך : קמח לבן ,צבעי מאכל , ערימות של סוכר ומרגרינה , מוצרי מזון תעשיתי'ים בעלי אריזות יפות ומפתות, ''מזון-מהיר'' (שאינו באמת מזין , ומביא רק לאכילה מהירה ... ) וכן הלאה. אז , איך לא נשקע ... ב'' מי – המבול '' ??? ואיך לא נסחף ... בים – הבלבול ??? הנה , לשם כך בדיוק , צריך ''תיבה''.

הבית הוא העוגן והבסיס המרפא . כדאי להתיחס אל סוג המזונות שאנו מחזיקים ומכינים בבית , כאל ''תיבת נח'' שמאזנת אותנו ושומרת עלינו. שוקולד, חטיפים, צ'יפס, וופלים וסוכריות , ממילא יש בחנויות , בימי ההולדת ואצל חברים . בידינו הבחירה להמנע , לפחות בבית , מאכילה חפוזה של דברים לא מזינים .

הם סותמים את המקום ואת החשק למזון אמיתי ומשאירים את הגוף במצב של ''תת-תזונה'', כאשר אנו יוצאים מהבית למשימותינו ,ובאמת זקוקים לצלילות הדעת ולכוחות. מנסיון של משפחות רבות , ההרגל להחזיק בארון ממתקים וחטיפים, כ''קינוח'' או ''פרס'', עדי'ין משאיר את בני-הבית בבלבול. על ההורים (בעיקר האמא –שהיא הכח המזין בבית).

ליצור את הבהירות ולעצב את המסר : ''מהו מזון ? '' (והמסר – הוא מה שנמצא בארון. ) המזון הבריא שנאכל בבית , יבנה מערכת עיכול בריאה וחזקה . ואז כשמדי- פעם נטעם דברים אחרים בחוץ , תהיה לנו התבונה לבחור ואת הכוחות לעכל אותם . בחירת המזון ,היא היבט חשוב (ולפעמים מכריע ) בחינוך – העצמי ובחינוך הילדים שלנו . שנשמח בחלקנו הטוב !