''קניתי לי שיעור !''

כשמישהו חוזר מקניות , תמיד אומרים ''חזר עמוס בסלים''. כאילו כל יציאה לקניות צריכה ''להניב'' עומס כדבר מובן-מאליו. נדיר הוא הדבר ,לראות לקוחות בתור בסופרמרקט ,עם 3 מוצרים בעגלה. או לאתר במחוזותינו, מישהו ,שעורך קניות בסופר עם סל אישי צנוע במקום עגלה. אגב, אם תשימו לב , תראו , שבד"כ מהמכולת השכונתית אתם יוצאים פחות עמוסים , מאשר מהחנויות של הרשתות הגדולות למיניהן. שם, זה נראה ''טבעי'' יותר לערוך קניה צנועה.

היום זיכה אותי ה' יתברך ב''חויה מתקנת'' בסופרמרקט הגדול. והנה אני משתדלת לדלות את פרטיה מהזכרון, לערוך את התסריט, ולראות את הניסים הקטנים מהם נבנתה. למרות שהיה לי סל קש בחרתי להשתמש בעגלה , פשוט כי אני אוהבת יותר לגלגל... מאשר לסחוב . (ולא מתוך כוונה למלא אותה). היום בחרתי לצרוך רק מה שאני מתכוונת להשתמש בו היום : גמבה אחת , רעננה ויפה , כדי שיהיה צבע אדום בסלט . (מחר אביא גמבות אורגניות . אבל על חיוניות הצבע האדום לא כדאי לוותר ,אפילו ליום אחד.)מה עוד נכנס לעגלה? גויאבה אחת , שניחוחה הילך לפניי "כל הדרך לקופה" (בסתר לבי ידעתי שאני מתמלאת יותר , מלהריח את הגויאבה לכמה שיותר זמן , מאשר מלנעוץ בה את שיניי ב"זבנג וגמרנו".על-כן ,בחרתי להתאפק. )

והנה הגיעה "שעת היצר" הכל-כך מוכרת. יש כאלה שזה קורה להם ליד השוקולדים , או החטיפים , או הבורקסים (שמעמידים בנסיון את הברקסים..)אבל למי זה לא קורה אף-פעם??? דוקא כשאנחנו עסוקים בעיכול ארוחה אחת מזינה , שאכלנו בבית , ויכולים להיות פנויים לתכנן בשיקול דעת את הארוחה הטעימה הבאה שנאכל בבית , כשנחזור מהקניות, דוקא אז תוקף בעוז ,הרעב הדמיוני. ובאמת , קשה שלא להיות מושפעים מגודש גירויים שכזה. בתוכי החל מתנהל דו-שיח מרתק: קול היצר: "מרציפן אני רוצה . אחד ואהיה מרוצה וזהו ". קול הנשמה: "מה שאת רוצה באמת ,זה את השקדים שנמצאים במרציפן. תקני שקדים טבעיים". קול היצר: "זה דוקא בדיוק המרציפן, שאני צריכה , וזה הכל." קול הנשמה: "רוצה פינוק? יש פיתרון גם לזה. היום נקנה אגוזי קשיו טבעיים!" קול היצר: "אבל שקית קשיו עולה ה-מ-ו-ן ! 14 ₪ ! והמרציפן "רק" 8 ₪ !"

קול הנשמה: "מגיע לך משהו , גם טעים וגם מזין !על מזון אשלם בשמחה, את חשובה לי .אני אוהבת אותך."

קול היצר: "אבל תבטיחי, שאם זה לא יספק אותי, תקני לי מרציפן בכל-זאת!"

קול הנשמה: " אחשוב על כך ,יקירתי."

קול היצר הטועם מהקשיו הטבעי : "יש לזה טעם אמיתי. זה באמת טעים. ולא מעלה לי את הסוכר למוח.. זה יספיק להיום , למחר , ואולי למחרתיים. אוכל אפילו לשים אגוזי קשיו בבית ,בסלט או במרק !". והפריט האחרון ,חבילה של גפרורים , שנוכל להדליק את המבער בבית , עם שמן לבנדר ריחני !" ועמדתי בקופה בתור,עם ארבעה פריטים, מבשמת עם הגויאבה את הסביבה ,טוחנת בפי "חלב" וגם "חמאה" טבעית של אגוזי קשיו, שטעמם , טעם הכרת תודה מתמשכת . מדמיינת את האויר המבושם בלבנדר שיהיה לי בבית . 3 מטבעות כסופים – זהובים על הדלפק... ותמה הקניה . יותר חשוב מכך – השיעור שזכיתי לו !

וה"צ'ופרים" נמשכים : כמה קל לסחוב את ה"קניות" בסל הקש המוזהב שלי! כמה מהיר סידור המצרכים במקום . כמה טעים הסלט עם האגוזים, כשאינו נופל על בטן ממולאה בכל מיני בלבולים באריזות צלופן.. ואולי העונג הגדול ביותר, להאיר באמצעות הכתיבה , חויה שיכלה להידחק הצידה , באופן שאפשר יהיה להעניק אותה גם לאחרים , ולהפנים את משמעותה . כשקניה הופכת לשיעור , ולדיאלוג אוהב עם הנשמה , בעולם של צרכנות ללא הבחנה וללא הפסקה , הרי זה נס אמיתי !!!