טעמי המצוות - סיפורים מהנשמה - מלווה מלכה

מלוה מלכה ( כ''ד תשרי תשס''ד )

כתיבת יומן - סיפורים זה , מתחילה בבוקר שלאחר חזרתנו מחופשה משפחתית במלון נוה - אילן.

במוצאי השבת , שהיה גם מוצאי שמחת – תורה ,לפני שעזבנו את המלון (השוכן בדרך לירושלים) חשבתי כל – הזמן , כיצד ארקוד במעגלי הנשים ב"הקפות" המסורתיות . הרי זה זמן שמחה המוחשי והנעלה ביותר בשנה היהודית . עת רצון מיוחדת שבה ניתן לראות בכל עיר , את מכובדי העיר , פושטי היד , גדולי המלומדים , פועלים קשי-יום , פוליטיקאים , אומנים , עולים וותיקים , בקיצור כל סוגי ישראל ... רוקדים יחד , מעבירים מחיק לחיק את ספרי התורה הכבדים . מדובקים זה לזה , מבלי צורך במילים , באהבת התורה הקדושה .

כמה חיכיתי לפעום ברגעים אלה !

אבל...

רציתי גם לארוז את חפצינו ברוגע , בשלות – הנפש , ובקצב הלב שלוקח לי להיפרד ממקומות שהייתי בהם כברת-חיים.

וחיכיתי שילדתנו תתעורר ב"מגע מלאכים" (מעצמה...) מהשינה העמוקה , לחלוק איתנו את רגעי – הקודש המקרבים של טקס ההבדלה .

קסם ההבדלה ...

שילוב מיוחד בין ניגודים . ההבדלה מפרידה . מפרידה בין השבת לימות – החול . סוגרת פרק ופותחת פרק . וההבדלה ממזגת . מושכת מקדושת השבת אל ימות החול . כמו "שותלת" את הניצוצות שיצפו לנו בימות השבוע החדש , להאיר ולברך את ימינו , כל פעולותינו , מחשבותינו .

ולאחריה מגיע זמן סעודת "מלוה – מלכה" היא "סעודה רביעית" של שבת. סעודה שמלוה את "יציאת המלכה" , ומשרה את ברכתה בגופנו , בביתנו , לימים שלעתיד לבוא . אם נסעד "מלוה מלכה" הן נתאחר מאד , וכבר לא נוכל להתעכב בירושלים ב"הקפות" . הבחירה בלב , הלכה ונעשתה , צורך הנשמה דיבר בה .

רקדנו בחדרנו שבמלון , כל אחד עם ספר התורה האישי שלו , הקטן , מקיפים ומסובבים זה את זה באהבה . הרגשנו איך קדושת הלילה , אכן שורה בכל מקום .

ביושבנו לסעודה , טובלים את לחם נבטי החיטה שלנו בשמן זית וסומאק , מכרסמים מלפפוני גינה שסחבנו למלון , אוכלים "גלידה" שהיא חצי אבוקדו טבעי טרי ומתוק , ומקנחים בכפית מתערובת אגוזי – המלך בדבש חרובים ויין ... ידענו שאי – אפשר להתחיל שבוע מבורך מבלעדיה .

והויתור , על הנסיעה לירושלים , רק הוסיף לה הוד ויוקר , כפי שכל ויתור מייקר את בחירתנו ומרוממה .

ספוגי ניצוצות השבת והחג בגופנו , רחצנו פנים , החלפנו את נעלי ההתעמלות שאמורות היו לפזז ב"הקפות" , בסנדלים פשוטים , הטענו את הרכב בחפצינו , ריפדנו את המושבים בכריות ו"שקענו" בנסיעה המבורכת הביתה , למעלות .

את הזריחה של היום הראשון , בו מתחיל עם ישראל לקרוא בתורה מחדש "בראשית ברא אלקים את השמיים ואת הארץ " נראה מחלוננו בבית . וכשיהודי מתנהל בדרך הסלולה של מנהגי אבותיו , שעוצבו באופן המשלב צורכי גוף ונפש בתבונה רבה , באמת , אין עוד "חושך על – פני תהום ..."