תפילה לעני- חול המועד סוכות

מתוך ה''תניא''

ב''ראשית'' החסידות היה הבעל שם טוב (הבעש''ט) . תלמידו היה ה''מגיד ממעזריטש'', והשלישי בשושלת החסידות, הוא האדמו''ר הזקן רבי שניאור זלמן מליאדי, מייסד חסידות חב''ד וכותב ספר ה''תניא'' (''בעל-התניא'' כינויו ) . לימוד התניא כשמו כן הוא (בחילוף אותיות) מסי'יע לחיזוק החלק ה''איתן'' שבנפש האדם היהודי.

לכל יום בשנה העברית יש מספר פסוקים בתניא . ברגע הראשון אולי נדמה שאנחנו קוראים אותם ''והשכל אינו מבין דבר'', אבל מכיון שהנשמה מכירה אותם היטב... כל יום היא מגלה לאזנינו פנינה אחת לפחות, פסוק אחד אשר בכוחו להזין את נשמתנו.

והנה אנו יושבים בסוכה, ביום הראשון של חול המועד סוכות, פותחים את החת''ת ( הספר המכיל בכריכה אחת : חומש תהילים תניא וסידור – וכשמו כן הוא מהוה ''חתת'' = הגנה נפלאה לכל יהודי.) בקטע הקריאה של ט''ז תשרי, ולעינינו מבהיקה אחת מפניניו :

''... לעמוד על העבודה זו תפילה בקול רם להתחזק מאד בכל עוז ותעצומות נגד כל מונע מבית ומחוץ...''

יש ''הפרעות'' מתוכנו ומחוצה לנו (צרכים , תשוקות , בלבולים ,ספקות והסחות דעת.) הגורמות לנו למלמל את התפילה מבלי לשמוע , כאשר מחשבתנו וכל הוי'יתנו מרחפת במקומות אחרים ...

ועל כך אומר אדמו"ר הזקן , נוכל להתגבר כאשר נדבר את מילות התפילה בקול שלנו קול שישמע לאזנינו ... ונתקשר אליהן בכל לבבנו !!!

על התפילה – '' כעני בסוכה ''

על הפסוק בפרשת נח : '' בוא אתה וכל ביתך אל התיבה '' (בראשית ז', א') אומר הבעש''ט :

הקב''ה ברא את העולם ב''מאמרות'' כשאנו מתפללים אנחנו משתמשים ''באותם חומרים'' שברא מהם את עולמו. מחשבה זו בלבד , בכוחה לעורר בנו יראת כבוד כלפי מילות התפילה. גם אנו בתפילתנו הכנה, בוראים את עולמנו, בוראים את יומנו ממש. בכל אמירת ''ברוך'' אנו מאפשרים ל''בריכות'' של שפע עליון . . . להפתח ו''לנזול'' אל עולמנו הגשמי.

טוב שהתפילה תהי'ה קבע, אך לא כדאי שתהי'ה הרגל. תפילה ''שנשמעת לאזנינו'' באמת, היא אותה תפילה, ריקה מגאוה, שיש עימה רעד, כל יום מחדש, שטעמה טעם תחנונים. ה''פרק של הרבי'' (אותו פרק תהילים המצי'ין את מני'ין שנותיו של הרבי מליובאוויטש- 102 שנה – פרק ק''ב) כל כולו ''תפילה לעני''. קריאה מדי יום של הפרק תזכיר לנו את מהות התפילה.

עוצמת התפילה לא בהיותה ''תפילה לאני''... כי אם ''תפילה לעני''. נזכור שהתפילה, העוטפת אותנו, בפשטות הוד קדושתה, ממש כמו הסוכה, היא לא פחות משפיכת שיחנו, הפנימי ביותר,והעני ביותר, לפני ה' יתברך.

על הבריאות , המתאפשרת , כאשר ניגשים לחי'ים ב ''תפילה לעני'' .

כשאנחנו זוכרים שכל נגיסת מזון , בגד ללבוש , פסיעה , חיוך , ואפילו מחשבה מועילה , שאנו נהנים מהם , ניתנים לנו כחסד גמור מאלוקים - ''הוא נותן לחם לכל בשר, כי לעולם חסדו'' (ברכת המזון) ומדוע באמת שיהי'ה ''מגיע לנו'' לחטוף ולדרוש איזה דבר לעצמנו ,ובאיזו זכות ?

אז אנחנו יותר ב ''קו הבריאות'' . אדם הזוכר שאין אפילו נשימה אחת המובנת מאליה בחי'יו, יזכור שעליו לנוח היטב, לאכול בצניעות ובפשטות, להרפות ולחי'יך בהכרת תודה, לשתף את זולתו ללא כל גאוה, להגיש עזרה ולהיעזר ככל הנדרש בכל עת, בהכנעה אמיתית.

המחלות ''תוקפות'' אותנו תמיד אחרי תקופה של שכחה. כאשר צברנו על עצמנו עומס רב מדי, ה''אני'' שלנו יצא, מבלי שנשגיח בכך ... ממידותיו הבריאות. והנה הקב''ה נועץ סיכה קטנה, של אהבה וחמלה... וכל ה'בלון'' המנופח, של מתיחת גבולות העשי'יה, האכילה והרצון, מונח מרוקן ובאפס כוחות . מוטל למשכב . להיטהר , להיזכר בכך ש ...

מציאותנו האמיתית היא מציאות של עני בסוכה . כל גשמיות ונוחיות ביתנו היא כלי-עזר ארעי.

רק להיות עטופים ב''סוכת'' קירבת ה', מתחננים לכל צרכינו, וממליכים אותו בלב שמח על כל רגע של חי'ינו - זו מציאותנו האמיתית. שנזכה ''להרחיב'' את פשטות ועניות סוכתנו , על פני כל השנה כולה , לשאת עיני'ים לשמי'ים דרך סכך שכולו חיות של הכרת תודה . וה' יראה את עני'ינו ויחמול וירחם ויגלה את משיח צדקנו , בשעה-טובה , בשעה-קרובה ... אמן !

מ ו ע ד י ם ל ש מ ח ה ! ! ! ח ג י ם ו ז מ נ י ם ל ש ש ו ן ! ! !