ה''אני'' והנשמה - יחסי הגומלין בין 'החלק השלו' ו'החלק הרעב'

ניתן לומר, שאלוהים ברך אותנו בשני לבבות. האחד למעלה בחזה, והשני - קצת מתחתיו. השני, קרוב יותר לבטן.

האחד, העליון, מסמל ומהוה את מושב הנשמה. ''חלק אלוה ממעל'' את ידיעת אחדות ונצחיות החיים והתודעה.

הוא, מכיל את רגשותינו המעודנים והיותר קלים - התבוננות אוהבת ומאפשרת והתיחסות של חמלה, לעצמנו ולסביבתנו. את הכח לסלוח על טעויות, מתוך צניעות ושמחה.

הלב השני, מזוהה מאוד עם התחושות - נבדלות, בלעדיות, ידענות, תובענות, גאותנות.. הוא חש, שיחודיותו מאוימת - שעליו להתרחב, לתפוס יותר מקום, ''לאכול'' יותר מהסביבה.. כי אולי יעלם... יש הקוראים לו ''אגו''.

אנו זקוקים לשני הלבבות.

אנו בעיקר זקוקים

לחוש -

באיזון שביניהם.

לחוות עצמנו, במצב של שווי משקל

בין ''האני'' - הרעב, וחלק הנשמה- השלו.

*****

רחל: אני עצבנית. והנשמה שלי סולחת...

חנה: אני קצת עצובה. אבל הנשמה שלי תמיד בשמחה.

מיכאל: שברתי את הצלחת. אבל הנשמה שלי, לא כעסה. אחר-כך אספתי את החתיכות המסוכנות.

'' הנשמה שלך, כל-כך טובה. ואני שמחה שהיא מלמדת אותך לסלוח.''

*****

חנה למיכאל: אני יהרוג אותך ברובה שלי!

'' הנשמה שלך שומעת. היא לא מפחדת, את יודעת. תגידי למיכאל שאת כועסת. שאת רוצה את האופנוע בחזרה.''

חנה למיכאל: אני כועסת! תן לי את זה בחזרה !!

מיכאל נותן ומתבונן בעיניה.

''תגידי לו, חמודה, שהנשמה שלך אוהבת אותו וסולחת.''

חנה נותנת יד למיכאל עוזבת את האופנוע שניהם הולכים לנגן...