תורת המשמעת

רכישת הביטחון בגוף, עוזרת לילד לפתח משמעת. הכרת גבולות הגוף, נעשית בעזרתנו, דרך מגע, הבעת רגשות חפשית, תיווך מילולי, משחק ותנועה.

הילד לומד לחוות את גופו ככלי. לומד על חוזק הכלי, פגיעותו, גמישותו, מקומו במרחב הסובב בתנוחה ובתנועה.

כך, עולה ומתפתח בו, החוש החשוב ביותר, החיוני לאושר הנשמה בחייה הארציים, חוש המידה.

לפעמים, סוחף הרגש. כעס, או אפילו שמחה, מתפרצים ומאיימים 'לנפץ את הכלי...' לפעמים, הגירויים סביב, כה רבים או חזקים, עד אשר תשומת ליבו של הילד מתפצלת לכיוונים שונים, מאבדת מצלילותה וזהירותה הטבעית.

*****

תפקידנו, להיות ערנים וקשובים לסימנים, המתריעים על מצוקת 'הכלי', בטרם תהיה גדולה מדי ומתסכלת התמודדות. ניתן לעשות זאת, על-ידי אירגון והגשת הגירויים למשחק וללמידה, בקשב ושיקול דעת. זאת, והכונת הילד תוך כדי מגע רך, תקיף ובוטח, הם הגבולות הפיסיים הדרושים. כמו כן, נלווה בגבולות מילוליים את פעילותו, ברוח טובה ובהתמדה.

*****

התבוננות במבנה קוביות

'' המבנה הזה, יפה כל-כך! יציב, צבעוני, מלא שמחה! המגדל שלו, גבוה מדי... בניתם מגדל מסוכן. מתנדנד. מסוכן לפנים ולעיניים. אם יהיה נמוך, תוכלו לשים מעליו שומר או חתלתול... והחתלתול לא יפחד כל-כך.''

אלישע: (מסיר קוביה ) עכשיו הוא לא מתנדנד!

''עכשיו, הוא יציב ובטוח.''

ישראל: אני אפרק אותו !!

''ילד מאיים לא משתתף! '' (בתקיפות, ללא נימת איום)

מגישה לו בחיוך בובת חייל.

''הנה חייל שומר.''

ישראל: (שמח. לוקח. מניח אותו על המגדל. רגוע.)

''האורז מבושל. הוא חם מדי, ולאט לאט מתקרר. הקוביות, חוזרות לארון- לנוח.''

בהתחלה יש צורך בנוכחות המבוגר כדי לסדר אותן. בהמשך, האתגר שבסידור, הופך להרגל מוכר ואהוב על-ידי הילדים.

''אפשר לבוא, לשים תבלינים באורז, בידיים נקיות!''

במתינות, הילדים יבואו, בזה אחר זה, לנטילת ידיים. עוד הרגל מוכר, שטופח בהתמדה ונטמע בפעילות הילדים.

''כל-כל נעים ומעניין להיות אתכם בגן, חמודים!'' - חיזוק.