הזנת הנשמה

היחס למזון הפיסי, ראשוני כמו היחס של הילד לגופו. כדאי להבחין בין הזנת הגוף להזנת הנשמה.
במערכת השלמה שלנו ארבעה תחומי הזנה, שונים באופן מהותי זה מזה.

הזנת הגוף
הזנה ריגשית
הזנת העצמיות
הזנת החשיבה

כל ארבעת התחומים הם ביטוי של הזנת הנשמה.

התזונה הגופנית, היא הבולטת ביותר לחושינו. כל אי-סיפוק ואי-סדירות בתזונתנו הגופנית היא תקשורת מהנשמה. הנשמה מתבטאת ואומרת ''משהו במערכת הצרכים השלמה שלך, אינו מסופק לפי טבעו.''

יכולות להתעורר בעיות אכילה, כאשר הנשמה מרגישה בלתי מתואמת עם ביתה = גופה.
או, הנשמה זקוקה ליותר הבעה של חמימות ריגשית.
אולי הנשמה, זועקת לבטא כישרון ייחודי, הגלום בעצמיותה.
וכן, כאשר העולם החשיבתי איננו מאוזן. כלומר, מורכב מכיל מחשבות פחד ומחשבות שלילה עצמית רבות. חסרים בו ''חומרי-חשיבה'' תומכים ויצירתיים.

***

''אני אוהבת אותך!, ישראל. אני מלטפת אותך.''

(אוחז בלחמניה בעיניים בורקות. מתכונן 'לטרוף').

''יופי, אני שמחה שאתה אוכל אותו באהבה, בעדינות.''

(בחיוך ומבט אל עיניו) ''נכון. הלחם שלך היה פעם שיבולת. שיבולת בתוך שדה ענקי, עם מיליון שיבולים נוצצות. הלחם צומח מהאהבה של האדמה. האדמה כל-כך אוהבת אותך, ומחבקת אותך!'' (מחבקת אותו ברכות). מתרחקת בשקט.

***

''אכלת הרבה אורז. יש לך הרבה אורז בריא ומצוין בתוך הקיבה שלך בבטן.''

''מה את רוצה, חמודה ?''

רחל: קורנפלקס.

''הבובה שרה, לא אכלה ארוחת צהרים.. היא רוצה לאכול קערה מלאה של קורנפלקס מפלסטלינה!''

רחל ואני צובטות חתיכות פלסטלינה קטנות, בין האגודל לאצבע. ממלאות קערה מפלסטלינה ב''קורנפלקס''..מפסלות כפית, ומתחילות להתרגש לקראת ''האכלת'' הבובה.

המגע בחומר, עוזר לרחל לרכז את תשומת ליבה. היא חווה את עצמה כבוראת בזעיר-אנפין. נשמתה

נעשית עמוקה יותר. שפתיה נפתחות לצחוק ולשיר. המתח הרעבתן..שהיה בגופה, מתפרק לחויה שיש עימה סיפוק עצמי רב.