נקודת המוצא של ידיעת הנשמה

לצערנו, נולדנו לדור של הורים וסבים, שחוו בעיקר מאבק והשרדות בילדותם ונערותם. חוויות של מלחמות-עולם ו/או מלחמות בארץ ישראל. היות פליטים, יתומים, נחבאים ונרדפים, פחד וחשד, איום וסכנה.

לכל בן-אנוש נשמה ייחודית. לכל נשמה- הידע, הייחודי לה. יעוד הנשמה, לבטא ולממש בעולם החומר, ידע זה.

ניתן להבין, שכאשר חוית החיים המרכזית של האדם היא מאבק על קיום הגוף וסיפוק צרכיו הראשוניים- אויר לנשימה, מים ומזון, ייחלש וידעך בו הקשר, עם עולמה הפנימי של הנשמה.

*****

כאשר נולדנו אנו, עם ידע הנשמה הטמון בנו, ועם רגישות חדשה, שהורינו לא יכלו להכיר, חוינו מצוקה רבה. הכל סביבנו, למרות השקט למראית עין, היה אפוף בחרדה לעולם החומרי ולגוף הפיסי. מרביתם של הורינו לא דיברו איתנו על הנשמה.

למען האמת, הרגישות, שהבאנו עימנו בחבילת 'ידע הנשמה' שלנו, היה בה כדי לעורר חרדה חדשה.

הורינו, בילדותם, חוו חויות של השרדות הגוף. אנו, בילדותנו, חוינו של מאבק על השרדות הנשמה, ליתר דיוק- השרדות הקשר, הטבעי המולד, עם נשמותינו.

חשוב, שנרד לעומקה של הבחנה זו.

*****

נקודת המוצא של ידיעת הנשמה, כבסיס לתהליך חינוכי, מתאפשרת היום. לדור הנשמות שלנו, של אחינו הקטנים או של ילדינו, קל יותר להשאר מקושרים לידע הנשמה ואיכויותיה. זה פשוט יותר ולמעשה- הכרחי...

תודעתנו נתונה בתהליך התפתחות מואץ. כעין יצירה מוסיקלית חדשה, מנוגנת ע"י נשמותינו, מתוזמרת מליבו של אלוהים..

*****

נקודת המוצא של ידיעת הנשמה חיונית כל-כך בתהליך החינוכי, בשל רגישותם, ועוצמת חוכמתם של הילדים, המגיעים לעולם, דרכנו. כעת, משרובנו כבר לא נאבקים על חיינו, אלא על איכותם ושלמותם, מתאפשרת התעדנות התהליך החינוכי.

*****

נשמותינו זוכרות את נצחיותן, בידיעה ודאית, שהחיים...לעולם אינם בסכנת-חיים.

ידיעה זו, מלווה בהכרה העמוקה, שבתוך חוית החיים ממתינים פלאי-פלאים להחוות.

*****

אלישע: ''אני קצת מפחד. אבל הנשמה שלי אמיצה.''

מיכאל: ''הנשמה שלי, מביאה לי חלומות מעניינים בלילה.''

רחל: ''אני מרשה לאמא, לראות את הנשמה שלי בתוך העיניים...''