ילדים כמורים

אם לא נבין את ההדדיות, הבלתי נמנעת, שבתהליך החינוכי - פשוט נפסיד...

נפסיד מורים מצוינים, שמחנכים אותנו עם נשמה גדולה, מתוך גוף קטן...

אפשר להתבונן בכל ילד. באיכות של פעולותיו בסדרי העדפותיו.

להקשיב לתגובותיו... ולהכיר את הסוג המיוחד... של חוכמתו ואהבתו.

*****

כל ילד בגן, מעורר בנו כוחות אחרים, במפגש איתו ומולו:

רחל - את הכח,לקיים סדר ומחזוריות ביום העבודה בגן.

אלישע - את היושר המילולי וההתנהגותי.

חנה - מעוררת אותנו, לכבד את השקט. ואת הפעילות הפנימית המתבוננת

מיכאל - מגרה בצורה ייחודית, את כל האפשרויות של תקשורת.

ישראל - מבהיר את הצורך החיוני במשמעת ומפליא להדגים את עושר החדוה והחויה שיכולים להתקיים, בתוך גבולות עקביים ובטוחים.

יעל - מעלה שוב ושוב, בהתנהגותה, את החשיבות שיש לשיתוף פעולה .

יוסף - מצליח לעורר אהבה, שאינה מותנית בהתנהגות. אהבה בסיסית.

*****

שוב ושוב, מסתבר... הילדים זקוקים לחוות את הידיעה שגם אנו, המבוגרים - חיים, חווים, שואלים, פגיעים, בוחרים, טועים, מבקשים סליחה מתחזקים ונחלשים, אומרים תודה משתנים.. מתחנכים.

*****

''אני עצובה הבוקר. אפשר לעזור לי לשמוח, עם חיבוק...''
רחל מחבקת.

רחל: אני רוצה, שתשימי אותי על הרגליים, ולקפוץ עם הכדור.

''רחלי, אכלתי הרבה מדי היום. הבטן שלי כבדה. קשה לה לקפוץ. אנחנו נרקוד ביחד, לאט לאט, עם הקלטת. אחר-כך נקפוץ.''

*****

ישראל צועק, תוך ריצה נלהבת בחדר.

ניגשת אליו. עוצרת ומחבקת אותו בעדינות. מחזיקה את ידו.

'' אתה מסכים, לרוץ בשקט ? אתה ודאי יכול! האוזניים שלי מקשיבות עכשיו, בשקט-בשקט- לנשמה.''

ישראל ממשיך במשחקו, הפעם במתינות, ויותר בשקט.

'' תודה לך, ישראל. הנה, עכשיו אני יכולה לשמוע את הנשמה שלי, מבפנים... ''