בית לבב

ב"ה

בתמונה למעלה :

המרווה הסגולה , בפריחתה ליד הנחל .

צאו לטבע ! יש שם המון רחשי חיים המשתלבים זה בזה בהרמוניה אלוקית . עם זאת, עוטף את כל הקולות בטבע , שקט ענק , שקט גדול .

חברה שאלה אותי השבוע, כשישבנו יחד במפגש נשים, "אז איך זה להיות בעולם השקט (sheket ) ? " מה אני אגיד לכם, כל-כך הרבה רציתי להגיד. כל-כך הרבה אני עוברת בתוכי , במצבי הבריאותי הנוכחי. כאשר כח הדיבור בהשהיה . הרבה רציתי להגיד ... כמו לפני המחלה ... כמו תמיד . אבל אני צריכה לשקול כל מילה, כי עדיין כואב וקשה לדבר, ואסור להפריע למיתרי הקול בתהליך שיקומם.

עצרתי את הדחף המוכר מן העבר, להתבטא ולהגיב ... התבוננתי בכובד ראש ושאלתי את עצמי בלי קול : אם יש לי נניח כח להגיד -3 משפטים , מה יבטא באופן הכי אמיתי את החויה שלי בתקופה האחרונה ?

הבטתי וחייכתי ...

ועניתי : "מכיוון שכדי להגיד משהו למישהו, אני חייבת להתקרב וללחוש ... נראה שהשיעור שלי הוא ללמוד קרבה. אני מתחילה ללמוד ולחוש מהי קרבה . "

זהו זה .

כעת, כשאתם מקשיבים לי, ואני אסירת-תודה על כך, ואני יכולה פשוט לכתוב ללא שום קושי ברוך השם, אני יכולה להתבטא קצת יותר באריכות על העניין הזה.

כשהיה לי קול, וניהלתי שיחות טלפון עסקיות (שאהבתי) תוך כדי החלפת טיטולים , הכנת סלט , הרמת צעצועים, שטיפת רצפה , משלוח מיילים מהמחשב במטבח, והילדים שלי היו לידי, בתוך הלב ובו זמנית אי-שם ברקע ... משחקים, יוצרים, מתגעגעים, משתעממים, הרגשתי עמוק בתוכי שיש איכות שהם רוצים ושאני רוצה ,גם יודעת שהיא אמיתית וברת-השגה, אבל חסרה . "כי קרוב אליך הדבר מאד" - חשתי . הדבר הזה שאני רוצה הוא כה נגיש, כה קרוב, מה מפריד בינינו לבינו ? נחישות ? החלטה ? התארגנות מחדש ? טון אחר של דיבור ? יותר מגע ? האם הילדים שלי ידעו לחולל קרבה בבתים שהם ירקמו לעצמם ? ועם בני - בנות זוגם ?

אז אני מתבשלת עם העניין הזה, בעולם השקט שלי . ואיכות חדשה נולדת .

בזכות כמה הרגלים חדשים האיכות הזו מתחילה להיות נוכחת בין כתלינו : ההרגל שלי לחשוב ולראות את המילים "כי קרוב אליך" בכל צעד שאני עושה . לרקוד עם הבנות שלי, להרגיל אותן ליזום ולבקש זאת בעצמן. ריקוד של מגע ושחרור ושמחה . לרקוד לפחות אותו מספר פעמים שאנחנו אוכלים ... להמציא איתם "מתכונים לפשטות" במטבחנו, המכונה בחיבה "המסעדה הלימודית" (ראו למטה) . לצייר איתם . יצרנו מספר "משחקי ציור" מדהימים, שאולי ארחיב עליהם בפעם אחרת. להקפיד לקיים מפגשים יצירתיים אלו של ציור וריקוד באופן של קרבה. למרות שכולם רוצים להצטרף לריקוד או לציור וזה מושך כמו מדורה, להקפיד שיהיה לי זמן איכות עם כל ילד בנפרד. ולעתים - כולם ביחד. לצאת מתוך מארג העיסוקים הרבים שלי, שקורים בו זמנית, ולגשת כל פעם בכוונה תחילה, לאחד מילדיי. ואז במשך כמה דקות להיות לידו, בעיסוק שלו - להתבונן, לתמוך, להתעניין עד ששנינו חשים מלאות , חיבור וושמחה . ועוד.

תשמעו, אני רק מתחילה ללמוד את העניין . אשמח מאד להאזין ... ולשמוע מה יוצר בחיי המשפחה שלכם קרבה .

כי קרוב אליך הדבר מאד ... ויותר מאשר בדיבורך "בפיך" , זה תלוי בכניעה ובכח המסירות שבתוכך ="ובלבבך" - "לעשותו" .

סביב יצירת המתכון הבא , חווינו מתוך קרבה את ליל חג האילנות האחרון :

פשטידת קוסקוס ופירות יבשים, ללא אפיה, ללא בישול, לכבוד טו"ב שבט !

קוסקוס אורגני דק דק מושרה לרבע שעה במים עד תפיחה . לערבב בקערה עם מגוון פירות יבשים קצוצים , קוקוס טחון, קצת גרעיני חמניות או אגוזי מלך קצוצים (מה שיש בבית, רק לא קלוי!) . מעט שמן זית, דבש חרובים או סילאן (ללא סוכר) . מעט כורכום והרבה קינמון . טעמו עד שתאהבו את הטעם והמרקם , ואז שטחו ודחסו מעט לתוך תבנית שטוחה , והניחו להתקרר . להגיש עם קוקוס מלמעלה - זה יפה !

ברכתו : "בורא מיני מזונות"

הערה : ניתן לייצר אותו מתכון גם עם כוסמת / דוחן - מבושלים .

לי בריאות , לכם בריאות , ושיהיה לכולנו "רק" בריאות אמן !

אורית