בתמונה למעלה : מה שהגינה שלנו נתנה לנו , בשנת השמיטה - שפע עצום של ענבי מוסקט ורימונים אורגניים . על מגש הקש , מה שנשאר אחרי ש "פיזרנו" את המשלוח היומי לשכנים ולמסיירים . חשבו על כמה מכוחותיה האדמה מוותרת על מנת לפרות . וכיצד היא מתעצמת, כאשר מניחים לה לשבות בשמיטה ולחדש את כוחותיה .
ב"ה כ"ח שבט ה'תשס"ט
כח הנתינה ב'
אנחנו לא מרבים לחשוב על זה , אבל בפעולת הויתור מתגלה כח הנתינה במיטבו . אנחנו רגילים שלתת זה להתעסק במשהו - אבל לתת זה באותה מידה "ליטול ידינו" (שימו לב לקשר עם מצוות נטילת ידיים לטהרה ) מעיסוק בדבר מסוים . איך זה קשור לאכילה ? ? ?
ובכן , יחד עם הילדים שלי ועם המאומנים שלי , גילינו דימוי מעניין לפעולת האכילה : נתינת מטבע של צדקה בקופה . והמטבע , הדבר שניתן בצד אחד , הוא הדבר שהנותן מוותר עליו בצד השני של המתרס . צמצום בצד אחד המקבל משמעות של רווחה והרחבה מן הצד השני . ראו סיפור הלחמניות בהמשך .
או-טו-טו .. מחר בשעה הזו .. כבר מתחדש עלינו חודש חדש , חדש לגמרי , חודש אדר . על חודש זה נהוג לומר : "משנכנס אדר מרבין בשמחה" עפ"י הפשט מבינים זאת כך : בחודש אדר יש להיות שמחים במיוחד כי חל בו חג הפורים . או שבתחילת ( "משנכנס") חודש אדר יש להשתדל ביותר בעניין השמחה ואח"כ פחות חשוב. פירושו של הרבי מליובאוויטש , הזורע אור ומחדיר בנו תעצומות נפש אומר כך : משנכנס אדר , יש להוסיף כל יום בשמחה . ממש כמו שמשנכנס חג החנוכה מוסיפים כל יום נר לחנוכיה . רק שכאן לפנינו 30 יום , וכשהשנה מעווברת , אז כמובן 60 יום , שיש להוסיף בהם . מדוע להוסיף ? בחודש אדר ישנן "המשכות" משמיים שהולכות ומתעצמות מדי יום , והדרך לגלותן ולקלוט אותן כ "מזון" עבורנו , היא ע"י שמחה , וכזו שמתעלה ומתגברת . ומוסיף הרבי , שאפילו אחרי חג הפורים שהינו כביכול "שיא" השמחה , יש להמשיך בתנועה של עליה ולעורר בתוכנו שמחה נעלה וגדולה עוד יותר.
ומה הקשר של שמחה לענייננו כאן - הויתור ? קשר פשוט ותמציתו באימרה הידועה : "אין שמחה כהתרת הספקות" . הטיול שלנו , הדיבור שלנו התפילה שלנו , הריקוד שלנו , יהיו בשמחה גדולה יותר ככל שנזכך ונבהיר את עניינינו בחיים . וכעת אני מדגישה את הבהירות בקשר למה בלתי נכון ומה נכון לנו לאכול . מה יהיה בגדר צדקה ומה יהיה בגדר פיסת מתכת חלודה, להבדיל , עבור גופנו ונפשנו .
נסיוני הרב הוכיח לי שכל אחד מאיתנו יודע זאת , הידע קיים עמוק בפנים . אבל בלבולים הקשורים באכילה לא מדויקת , עישון , סביבה ועניינים אחרים , מרחיקים מאיתנו בהירות זו. זה לא בהכרח "סט מזונות אחד" לכל החיים , אנחנו משתנים ועוברים מתקופה לתקופה בחיינו , אבל יאני מאמינה שהברכה החבויה בכל תקופת חיים תורגש במלואה רק עם התזונה המתאימה. יתכן שבינקות, ילדות / נערות / בגרות / חשפו אותנו או שאנחנו יצר דפוס תלותי במאכלים מסוימים והיום המערכת הנפשית כבר לא מסוגלת לעכל אותם כראוי . בעוד שאחרים כן יוכלו לעשות זאת .
ניקח לדוגמא סוכריות . כשסבלתי מאד בגרון היו סוכריות הפרופוליס שהשתמשתי בהן בגדר הצלה . אבל פתאום הבחנתי עם החלמתי שנוצרה תלות וגם כשאני סתם עייפה אני נוטלת מהן . התנהגויות אכילה רבות אינן גורמות לסבל גופני אבל גורמות לסבל נפשי כלשהו . כלומר ל "תנועה" בנפש שהיא בלתי רצויה לאדם שחשובה לו עבודת המידות . הסתרה, גאווה, שקר, חרדה, אשמה, וכו' .
ברשימת הויתור האישית שלי מופיעים הדברים האלה :
לחם : רק מלא, נבוט, אותנטי , ובשבת בלבד .
סוכריות : רק למצבי בריאות אקוטיים .
מסטיק : רק כעזרה להמנע מאכילת יתר באירועים ליליים . וגם בו אין צורך כשארוחת הערב שלי בבית היתה נכונה ושלמה עבורי .
פירות בכמות מצומצמת ביותר ובארוחה נפרדת עם זמן נאות לעיכול מלא . תמרים ואגוזים יופיעו כחלק מ "יצירת הסלט" שלי ולא במצבם המרוכז.
ביום חמישי האחרון קיימתי "צוות חשיבה" עם בנותיי . אני מצידי באתי עם הוידוי שהלחם שהן כה אוהבות מהמאפיה גורם לי לאכילת-יתר . הבאתי למודעות שלהן כמה עובדות ששינו את יחסן האוהד כלפיו : 30% קמח לבן, שומן מחומם מהסוג הגרוע, סוכר לבן ממכר, צבע מאכל כדי לעשותו כביכול חום / "בריאותי" .
אחרי הוידוי שלי שיתפה אותנו גם מיתר(בת 11.30)שהיא מרגישה חנק בגרון בכל פעם שהיא אוכלת אותו , למרות מרקמו הפריך וטעמו המתוק . טוב (בת החמש) התעקשה שהיא רוצה כזה דווקא . ואז מיתר הפתיעה ו"החזירה" לי לימוד בסיסי שאני מלמדת כבר שנים וקוראת לו " פירמידת ההחלטה" : כשאתם בוחרים מזון או מתקינים ארוחה , ודאו את הדברים הבאים לפי הסדר הברור :
א. האם הרכיבים כשרים ? = בריאות לנפש ולנשמה . כשרות. ב. האם הם עשויים מחומרים טהורים ומלאים ? בריאות. ג. איך כדאי לשלב , לתבל ולהגיש, כדי שהארוחה תהיה טעימה ומושכת ? טעם.
כשמיתר הזכירה לנו דברים אלה והלחמניות המדוברות, שהיו אמנם כשרות למהדרין, לא עברו את "שלב ב'" נפסלו על הסף ידענו שהוויתור שלנו יהיה צדקה בבתים שבהם אוכלים רק קמח לבן , ופה יש 60% קמח מלא . וחילקנו אותן בשמחה . לקראת שבת כבר היינו מצוידים בכמה ככרות לחם משובחים עם זרעי שיפון וחיטה מונבטים , וטעם עדין , מלא, ומעניק סיפוק .
זו לא שיטה הנכונה לכולם, כי אם למערכת העיכול הגופנית-נפשית שלי / ובחלק מהדברים גם לבני ביתי. המטרה של שיתוף הסיפורים הנ"ל ו"רשימות הויתור" שלנו , הינה להעצים אתכם להתבונן ולגלות את הרשימה שלכם .
אם אתם מתקשים לזהות את המזונות המפריעים לכם , או למצוא כוחות נפש ותחבולות כדי לוותר עליהם, תוכלו להסתייע באימון ~ תזונתי . ישנם כלים רבים לעשות את המעורפל בהיר ואת המסובך לפשוט . מכיוון שבחרו לי את השם אורית אשמח לעזור עם ה "פנסים" או ה"נרות" שברשותי , בחסדי השם יתברך .
שלכם , אורית .
אני מצרפת מתכון שיצרנו ל "שלווה " אמיתית כאשר החלטנו לוותר על ה "שלווה" הקנויה מחיטה מלאה תפוחה (שכבר שכחה מזמן שהיא חיטה .)
הנביטו חיטה אורגנית - הלא אורגנית עוברת בד"כ הקרנה לפני הגעתה למדף וזה מעקר את כח הנביטה . הגישו בקערית עם חלב אורז / שיבולת שועל ומעט קינמון . כמובן שאפשר להוסיף פירות יבשים קצוצים .
שנזכה לדעת איך לשמור על "קו השמחה" ו"קו הבריאות" .
חודש טוב ! ! !
תגים: